עיד אלאדחא (חג הקורבן), המכונה גם "החג הגדול", הוא אחד משני החגים המרכזיים באיסלאם (כאשר השני הוא עיד אלפיטר שנחגג מיד לאחר צום חודש הרמדאן). החג נקשר למאורע בו הנביא אברהם היה מוכן להעלות קורבן את בנו ישמעאל, בדומה לסיפור עקדת יצחק, אך לבסוף האל שלח לו כבש כדי להקריבו במקומו. מכאן ציון החג מסמל הקרבה, נטישת החטא, טהרת הלב וזיכוך רוחני.
לא מפתיע אם כן, כי בחג זה מגיע לשיאו מנהג החאג' – כלומר, העלייה לרגל למכה שבערב הסעודית, העיר החשובה ביותר לאסלאם. כל מוסלמי חייב בחייו למלא 5 מצוות, כאשר אחת מהן היא העלייה לרגל ובזמן החג נרשם המספר הגדול ביותר של העולים למכה. שם, כמו גם בשאר העולם המוסלמי, נהוג באותו יום לקיים טקס שבו מצוות משפחות בעלות יכולת להקריב קורבן חלאל (כבש, בקר, עז או גמל) ולחלק אותו לשלושה חלקים שווים – חלק אחד נצרך על ידי בני המשפחה, השני מוגש כמתנה למשפחה ולחברים והחלק השלישי נתרם לעניים.
גם בני העדה הדרוזית בארץ ובעולם חוגגים את חג הקורבן. עשרת הימים הקודמים לחג הינם בעלי חשיבות מרובה בדת הדרוזית, ימים בהם הדתיים מתפללים בכל יום וחלקם נוהג אף לצום לטהרת הגוף והנפש. היום העשירי נקרא "אלווקפה אלכבירה" – יום העמידה לדין – והוא היום הקדוש ביותר בחג ובו בני העדה נמנעים מעבודה ומנסיעה ברכביהם. על אף שחג זה חל בזמן חג הקורבן המוסלמי, לדרוזים יש משמעות ופרשנות שונה בתכלית לחג זה, והוא נקשר להופעת המשיח הדרוזי באחרית הימים.
מועד החג וההכנות
חג הקורבן מתחיל ביום העשירי לחודש ד'ו אלחיג'ה, החודש האחרון בלוח השנה המוסלמי, ונמשך 4 ימים. מאחר ומועד התאריך משתנה לפי הופעת הירח ולפי לוח השנה ההיג'רית, החג מקדים ב-10 ימים כל שנה וכך הוא בעצם נודד על פני כל ימות השנה.
ההתרגשות לקראת החג מתחילה כבר מהיום הראשון של החודש, אז מתחיל מסע הכנות הכולל קניית בגדים חדשים, ניקוי הבתים וטיפוח הגינות וסיורי הצטיידות בשווקים שמתחילים להתמלא במיני ממתקים, פירות ופיצוחים איתם נהוג לקשט את שולחנות החג.
היום שלפני החג מכונה יום אלווקפה – יום בו העולים לרגל למכה מקיימים את המצווה הכי חשובה בטקס החאג' ועומדים על הר ערפה במכה. זהו גם אחד הימים היותר חשובים באיסלאם בו אלוהים מוחל על כל חטאי העבר. לכן ביום זה רבים ממוסלמי העולם נוהגים לצום ולהתנזר מאוכל ומשתייה, מהזריחה ועד השקיעה, כדי להיטהר ולהתקרב לבורא. בערב יום זה נערכות סעודות המזכירות את סעודות הרמדאן עם מיני מאכלים, מאפים וסלטים, אם כי אין מאכל מסורתי טיפוסי אחד הנקשר בערב זה.
מנהגי החג ומאכליו
מקובל לברך בחג זה ב-"עיד אדאחא מובארק" (חג קורבן מבורך) וב"כל עאם ואנתו בחיר" או "כל סנה ואנתו סאלמין" (שתהיו בבריאות טובה כל השנה). ביום החג עצמו נהוג לבקר משפחה וקרובים ולהחליף מתנות. הגברים במשפחה מצווים לבקר את הנשים במשפחתם – גבר יבקר את אמו, בנותיו, אחיותיו, דודותיו ואחייניותיו. עבור הילדים, החג הוא הזדמנות מצויינת להגדיל את חיסכון דמי הכיס שלהם, היות ובכל בית בו מבקרים נהוג שבעלת הבית תחלק לילדים דמי חג. בעבר היה נהוג כי בימי החג מגיעים קרקסים ופסטיבלים נודדים, והיום מתקיימות בערים ובכפרים הופעות מוסיקה והצגות.
ביום האחרון של החג מתחילים ראשוני העולים לרגל לחזור ממכה לבתיהם. אז יקושטו הבתים באורות, ענפי דקלים ופרחים כברכה לחוזרים מהמסע; בעבר העלייה לרגל הייתה נמשכת חודש ימים על גבי סוסים וגמלים והמסע היה מלווה בקשיים ובסכנות רבות. לכן, החזרה מהחאג' לוותה בטקסים שכללו שירה וריקודים כהבעת שמחה על צליחת המסע. היום אמנם ההגעה למכה מהירה ובטוחה יותר, אבל ההתרגשות והשמחה מחזרת העולים לרגל נותרת בעינה.
בעולם המוסלמי אין מאכל אחד שמקושר עם החג, למעט המנהג לאכול הרבה בשר כפועל יוצא מטקס הקרבת הקורבן. במצרים למשל נהוג לאכול פאתה – לחם קלוי עם אורז ובשר המבושל ברוטב עגבניות, באמירויות אוכלים הריס – בשר בבישול איטי עם חיטה, בערב הסעודית המנה האופיינית היא חמיס – קונפי בשר וקבסה – מנה של אורז עם בשר. מנת החג במרוקו היא בולפאף – כבד צלוי בשומן, ובתוניסיה יהיה זה הבוזלוף שהוא בשר ראש מבושל.
כאן בארץ, ביום החג, מגישים חלקי פנים, לרוב של כבש, לארוחת צהריים מוקדמת. המנהג התפתח מכורח המציאות; מאחר ולא ניתן לבשל בשר מיד לאחר שחיטתו, אלא יש להמתין מעט, מתחילים עם חלקי הפנים. הם נאכלים צלויים בטאבון, מבושלים בשומן כקונפי, ממולאים בעשבי תיבול או כ"חשווה" – אורז עם צנוברים ושקדים שעליו מוגשים חלקי הפנים המבושלים. רק בארוחת הערב יוגשו מנות הכוללות בשר צלוי על האש כחלק מסעודות משפחתיות רבות משתתפים.
מנות נוספות המכינים לקראת החג הן עוגיות התמרים בצורותיהן השונות. סוג אחד הוא המעמולים הממולאים במלית של אגוזים, פיסטוקים או תמרים. סוג אחר הוא עוגיות המכונות "צמיד" בשל צורתן והן ממולאים בתמרים ושומשום או בחמאה, קינמון ואגוזים. היום מחליף ממרח השוקלד את התמרים בחלק מהמתכונים.
