"כשהבנתי שאני רוצה ליצור אוכל, הבנתי שאני צריך לחזור לשורשים שלי. למטבח שגדלתי עליו", אומר השף והאמן אלעזר טמנו (31). טמנו, שנולד וגדל בכפר סבא, מעיד כי תמיד נמשך למטבח, אך לא העז להתקרב אליו. ההתנסות הראשונה שלו בתחום הייתה כטבח בצבא, וכשהשתחרר החל לעבוד במטבחים של בתי קפה ואולמות אירועים. עם המעבר לתל אביב הוא נכנס למטבח של מסעדת דלידה, "שם רכשתי את הכלים להבין איך יוצרים אוכל, לא רק איך מכינים אותו".

בהמשך עבד גם בקונדיטוריות ולמד לאפות לחמים באופן מקצועי, אך רק בשלוש השנים האחרונות החל לבשל את המטבח האתיופי ולאחרונה אף כיכב בפריים טיים במסגרת תוכנית המציאות "המסעדה הבאה", בה סיים במקום השלישי. "לקח לי הרבה זמן לאזור את האומץ להכין אינג'רה, וגם אז, לקח זמן רב עד שהצלחתי במשימה. רק לפני שנה וחצי הצלחתי והיום אני מכין אותה מתוך שינה."

המילה "יצירה", על שלל הטיותיה, חוזרת בשיחה עמו לא מעט – ולא בכדי. "כשאני מדבר על יצירה של אוכל, אני מתכוון ליצירה, כמו של אמן". אומנות, עוד קודם למטבח, תפסה חלק משמעותי בחייו. טמנו לימד את עצמו לצייר ולפסל, ולאחרונה החליט להתמקצע בתחום- כיום הוא סטודנט שנה שנייה ללימודי אומנות במנשר. "החלום שלי הוא להמשיך להתפתח, ולהמשיך ליצור באומנות ובאוכל. לרכוש עוד כלים ליצירה ולביטוי עצמי. לחקור עוד ועוד, אין לזה סוף", הוא אומר. ואכן, כאשר צוללים לעומק המתכונים שלו מבינים כי לכל רכיב יש אמירה המבטאת ומתכתבת עם חוויות, ריחות, טעמים וזיכרונות שהוא מעוניין לשמר ולהעביר הלאה. "בנוסף, בגזרת המטבח אני רוצה להרחיב את הבישול שלי למטבחים של מדינות נוספות באפריקה כמו סודן, קניה וכדומה."

הוא מתקשה להגדיר את סגנון הבישול שלו, אך לבסוף מדייק באומרו "אני קורא לזה אוכל אתיופי עדכני, או אוכל אתיופי במבטא ישראלי". אבל מה זה בכלל אוכל אתיופי, או ליתר דיוק, אוכל אתיופי יהודי? "אני יכול להגיד שהמטבח האתיופי היהודי חריף יותר מהמטבח האתיופי. היהודים חיו בכפרים, ושם האוכל חריף יותר. כמו כן, באזורים האלה גידלו הרבה צאן, קטניות וירקות, שבאופן טבעי באים לידי ביטוי במטבח. בשאר אתיופיה, לעומת זאת, יש שימוש נרחב בדגה וגם נהוג לאכול בשר נא – דבר שלא קיים בכלל במטבח האתיופי היהודי". הוא ממשיך ומוסיף כי בעיניו למטבח האתיופי היהודי טעם של אדמה, או "טעמי חרס", כפי שהוא קורא לזה, ויש לו גם הסבר לכך; "יהודים היו מאסטרים של חקלאות. בשלב מסוים נשללו מהם אדמות כי הם סירבו להתנצר, אז הם התחילו להתפרנס מאומנות: יצירת כלי חרס, כלי קש (שהיהודים המציאו), פסלים וכדומה. הם התחילו להכין כלי חרס גם לבישול, בניגוד לשאר אתיופיה בה מבשלים בכלי מתכת, וזה נותן לאוכל טעם אחר".

שולחן הבראנץ' הצבעוני שטמנו פתח משלב מנות מהמטבח האתיופי, היהודי והנוצרי, בפרשנות חדשה שמתאימה לזמן ולמקום: סטייק דלעת על קרם אפונה צהובה, טרטר בקר בחמאה מזוקקת מתובלת, עוף צלוי מבושל ברוטב סמיך וטארט דבש אתיופי.

רוב המתכונים עושים שימוש במוצרים מהמזווה האתיופי כמו קמח טף, ברברה, מחית צ'וו וכדומה. ניתן להשיג אותן בחנויות תבלינים אתיופיות כמו סוד הקסם האתיופי או במעדנייה של קפה אסיף.