כל כך הרבה קציצות מסתובבות בסירי הארץ ובתערובת שלהן אינספור סיפורים, נתיבי הגירה, עלילות נישואין. מתכוני קציצות ברוטב, קציצות מטוגנות, קציצות בלחם, קציצות חמות וקציצות קרות של היום שאחרי, מוסרות ד"ש מסיר שנשאר בתוך המקרר.

תולדותיה של הקציצה מגיעות עד לשחר ימי המטבח, וממש כמו התשובה לשאלה "מהי קציצה" – הן אינן חד משמעיות. יש הטוענים כי הרומאים היו הראשונים ליצור אחת כזו, במטרה לעשות שימוש בעודפי בשר. על פי ספר מתכונים רומאי בן המאה החמישית (או אולי מעט קודם לכן), הם ערבבו לתוך הקציצות, ממש כמו בימינו, פירורי לחם, עשבי תיבול ותבלינים. בערך באותו הזמן נולדה גם הכופתה באזור פרס, קציצת בשר על בסיס בשר בקר או טלה. הכופתה התגלגלה בהמשך לקציצה המזרח תיכונית המוכרת מטורקיה וממטבחים אחרים, ובה כבר מוזכר גם הבצל, אחיהם של פירורי הלחם, הביצה והעשבים הירוקים (כיום זו בעיקר הפטרוזיליה), שיהפכו לשילוב המקודש בכל קציצה.

במטבחי העדות בישראל יש שלל קציצות, שהן מעבר לקציצות המטוגנות מבשר טחון עם ביצה, פטרוזיליה, בצל קצוץ, פירורי לחם ותבלינים. אם אלו קציצות ה"בולט" התוניסאיות המוגשות ברוטב עגבניות, עטופות בתפוח אדמה שמזכיר את המפרום של השכנים הטריפוליטאים. או למשל קלופס אשכנזי הממולא בביצה קשה, סוג של תענוג השמור ליודעי ח"ן בעלי טעם עתיק במיוחד. ועוד לא דיברנו על קציצות העוף באפונה או קציצות הדגים המרוקאיות. מעניין לבחון עד כמה, אם בכלל, מסווגת הקציצה כמאכל הלאומי הישראלי. כך או כך, יש לה בוודאות חלק בלתי נפרד בכל בית ובית בישראל. כאן תוכלו למצוא מבחר מתכוני קציצות שונים מכל העדות והצורות.