
חלל התערוכות של אסיף שואף לקדם את השיח הקולינרי המקומי באמצעות שיתופי פעולה בין אנשי אוכל לאמנים, אומנים וחוקרים מתחומים שונים. התערוכות המתחלפות חוקרות את הקשר בין אוכל להיסטוריה, אנתרופולוגיה, בוטניקה, חקלאות, אמנות ועוד.
התערוכה המוצגת כעת, "בית הרחק מהבית הרחק מהבית: מחווה למסעדות פועלים" (אוצרות: ליאורה רוזין ורונה זינגר), היא מחווה למסעדות פועלים, מוסד הולך ונעלם, שדרכו אנחנו בוחנים תמורות חברתיות ותרבותיות בחברה בישראל.
באזור תעשייה, בין מוסכים ובתי מלאכה, נמצאת מסעדה קטנה. בשעות הצהריים המוקדמות יסעדו בה כל פועלי הסביבה, ישׂבעו וירפו לרגע את גופם לפני שיחזרו לחלקו השני של יום העבודה.
במקום נמצא דלפק מרכזי ומאחוריו סירים ומגשים מהבילים. המנות יימזגו בנדיבות בתוך צלחות חצי עמוקות, לצד פרוסות לחם עבות לניגוב שאריות הרוטב. תפריט קבוע מתנוסס מעל ויטרינת האוכל. אם יהיה צורך בשינוי כלשהו הוא יתוקן בכתב יד. כשתיגמר התכולה בסירים, יסתיים היום והמסעדה תיסגר.
קירות המסעדה מחוּפּים קרמיקה עד גובה המותניים – כך קל יותר לנקות את הלכלוך שהצטבר. מעל, במיקום אסטרטגי, מעטרים את החלל תצלומי מפורסמים שסעדו במקום כאות לאיכות ולהצלחה, כתבות על אודות המסעדה, ברכות, תעודות, חמסות, שעון קיר ומאוורר. על השולחנות המצופים פורמייקה מוצבים מתקן לשליפת מפיות דקיקות עם הכיתוב "בתיאבון", מלחייה ופלפלייה. העוסקים במלאכה כולם בני אותה משפחה או לפחות נדמים לכאלו. הם מבשלים, מגישים, משוחחים עם הלקוחות ועושים את החשבון.
בסיס הלקוחות קבוע, התכונה רבה, התחושה פמיליארית, ולכולם עניין משותף אחד: שהסועדים והסועדות יצאו שבעים.
כך, ככל הנראה, נדמיין מסעדת פועלים מיתולוגית-קלאסית. הסמלים, המאפיינים, השפה והדינמיקות האנושיות – כל אלו מופיעים בתודעתנו באופן כמעט מיידי. ניחוחות מדומיינים עולים באפנו, ובלוטות הרוק כבר מתכוננות למנה.
ההיסטוריה מראה כי לא תמיד כך נראו מסעדות שנועדו להשביע את הפועל בארץ ישראל.
המסעדות הקואופרטיביות שהוקמו בשנות העשרים והשלושים היו גדולות והמוניות, בדומה לחדרי האוכל הקיבוציים, ונועדו לספק ארוחת צהריים משביעה לחלוצים היהודים. המסעדות הגישו מנות פשוטות במחיר צנוע – כגון שמנת חמוצה, חביתה, סלט ירקות ולפעמים כוס צוף לקינוח. התשלום נעשה באמצעות כרטיסיה, ובה בולים המאפשרים את רכישת הארוחות.
רוב הפועלים היו עולים שהגיעו לא מכבר מארצות מוצא שונות. האוכל הפשוט הזין את גופם ואת נפשם. הוא החליף את המטבח בביתם של הפועלים שנעדרו ממנו לטובת יום העבודה, ואולי יותר מכך הזכיר את הבית שעזבו כאשר עלו לארץ.
ממבט על קהל הלקוחות במסעדות הפועלים כיום אפשר להניח כי הן אינן מתבססות עוד על פועלים מקומיים, שכן מרביתם לא יכולים להרשות לעצמם לסעוד בהן על בסיס יומיומי. במקומם יושבים סועדים ממעמד בינוני-גבוה, שמגיעים למקום לצרוך חוויה אותנטית ולקבל מנת נוסטלגיה.
דמותו ומעמדו של הפועל השתנו בחלוף השנים: רוב הפועלים אינם יהודים אלא מהגרי עבודה ומבקשי מקלט, ונוכחותם במרחב הקולינרי המקומי לא תמיד מורגשת. הפסקת הצהריים של פועלים אלו מעבודת הבניין או השדה מתרחשת על פי רוב באתר שבו הם עובדים.
מבחינה קולינרית האוכל של אותם פועלים כיום אומנם שונה, אך עצם שונותו היא במהותה הקו המקשר המצביע על מאפיינים דומים בין דרכי הסעדת הפועל במשך השנים. האוכל ממשיך להיות פשוט כדי שהפועל יכול לעמוד בו כלכלית, משביע כדי שיהיה בכוחו לשוב אל המשך עבודתו הקשה, ומחמם לב ומזכיר בתים רחוקים כדי שיוכל להתנחם בו.
דבר האוצרות: ליאורה רוזין ורונה זינגר
גלגוליה של מסעדת הפועלים
מהקמת המטבחים השיתופיים שהאכילו את הציונים שעלו לארץ לפני קום המדינה ועד חדרי האוכל של עובדי גוגל והמסעדות האתניות בנווה שאנן: פרופסור ניר אביאלי מתחקה אחר השינויים שעברו מסעדות הפועלים בארץ. לחצו כאן לכתבה המלאה
כששוק מחנה יהודה הפך למסעדת פועלים אחת גדולה
העיתונאית וחוקרת האוכל הילה אלפרט חוזרת אל עשוריה הראשונים של מדינת ישראל ומקימה לתחייה את הימים בהם העולים שהגיעו בעיקר מארצות ערב, מילאו את השוק הירושלמי בסירים, ריחות ומטעמים שבישלו בעצמם עבור עצמם. לחצו כאן לכתבה המלאה
איפה אוכלים נהגי המוניות?
בגט אינסופי שמתחיל בשניצל ונגמר בקציצות, דוכן נסתר על כביש ספר עם סוכך שמסתיר סירים עמוסי מטעמים וחלון קטנטן דרכו יוצאים מאפים אלוהיים. קובי רובין, הלוא הוא "המונה טועם", נהג מונית בעל כישרון מיוחד לאתר את בתי האוכל הכי משתלמים בדרכים, עם המלצות ל-8 מסעדות הפועלים האהובות עליו. לחצו כאן לכתבה המלאה
מסעדות הפועלים שאתם ככל הנראה לא מכירים
קארה-קארה פיליפיני, פו וייטנאמי, באו צה סיני, כיסרא סודאני ואינג'ירה אריתראית – אלו רק חלק קטן מהמנות המופלאות שמוצעות במסעדות הפועלים הזרים בתל אביב. נעמה אליהו, המתמחה בסיורים בנווה שאנן, מביאה את סיפוריהם של תושבי השכונה דרך המסעדות האתניות הפועלות בה. לחצו כאן לכתבה המלאה
"מסעדה"
בתיעוד דוקומנטרי ממבט-על של שולחנות ומנות במסעדות פועלים שונות יוצר נדב הראל קולאז' מקומי, המכיל דגימות של מאפייני המסעדות. דרך התייחסות לתכולת הצלחת, ידי הסועד או הסועדת, מפת השולחן ומשך הארוחה נוצר ללא מילים הסיפור של מסעדות אלו (כמו גם של אחרות שאינן מתועדות).
התוצאה – שולחן ארוך וגדוש כל טוב בדומה לארוחת שישי משפחתית – מבליטה את החוויה האינטימית, החמימה ונטולת הגינונים של מסעדת פועלים טיפוסית.
נדב הראל
"הצלחת"
פרויקט הצלחת מציג את תגובותיהם של יוצרים ויוצרות מתחומי עיצוב שונים לאלמנטים או למאפיינים בולטים של מסעדות פועלים. התגובות, בדמות צלחת או סט צלחות, הן תוצר של התבוננות על המזון המוגש על צלחות אלו בדרך כלל במסעדות פועלים. לצד זאת הן גם מתייחסות למעמדו של הפועל, למקומן של המסעדות בתרבות כיום, לסיפורן ההיסטורי, למאפייניהן החזותיים ועוד.
מהי מסעדת פועלים בישראל?
שאלנו שפים, חוקרות ועיתונאים מתחום הקולינריה כמו חיים כהן, אביבית פריאל, נשאת עבאס, ד"ר דפנה הירש ועוד, מהי מסעדת פועלים בישראל – וקיבלנו פסיפס המורכב מחוויות, זיכרונות וסיפורים שהם חלק בלתי נפרד מתרבות האוכל המקומית של כל מי שגדל בישראל. לחצו כאן לכתבה המלאה.
"שימורים (שיטוטי מסעדות)"
שולחנות מכוסים בשעווניות, כיסאות אחידים, מלחייה עם מלח מעורב בגרגירי אורז, פלפלייה ומעמד מפיות הנושאות בגאון את הכיתוב "בתיאבון". מה מאפיין את המרחב של מסעדות פועלים? מה הופך מסעדה למסעדת פועלים? והאם עוד יש מסעדות כאלו?
מסע בין מסעדות פועלים בארץ היווה ניסיון לענות על השאלות הללו ולזהות את מאפייני המקום העיצוביים והאדריכליים. ההתבוננות במרחב הובילה למפגשים אנושיים, לסיפורים על אוכל, משפחה, תרבות ובית.
העבודה של ליהיא ברגר המוצגת כאן היא חלק מתוך מחקר ויזואלי ואנושי אשר פורם את ההאחדה הקיימת בהתייחסות למסעדות פועלים ומזמין את הצופה לשמוע את סיפורן של המסעדות השונות.
ליהיא ברגר
"פועלים"
שוק העבודה הישראלי כבר אינו מתבסס על הפועל היהודי כמו בעבר. רוב הפועלים הם מהגרי עבודה, מבקשי מקלט ללא מעמד חוקי ופועלים פלסטינים. העיסוק במסעדות, שבמהותן נוצרו עבור פועלים מקומיים, מעלה שאלה כמעט בלתי נמנעת באשר למעמדם ולהדרתם מאותם מרחבים.
ובכל זאת, האכילה הכרחית גם לאלו שאינם יכולים לעצור את שגרת יומם לפרקי זמן ארוכים יותר ולהתרווח במסעדה. דרך עבודת וידיאו המפוצלת לשני מסכים מוצגות סביבות עבודה, סעודות, אינטראקציות וקולינריוֹת שונות של פועלים בארץ בימינו – עבודה מאת דן פרץ ואיליה מרקוס. לחצו כאן כדי לקרוא עוד על ארוחות הפועלים שתועדו.
דן פרץ ואיליה מרכוס, עוזר צלם: יאיר פרידמן, ציוד צילום: גליקסון
טעם של גלות
אצל פועלי בניין פלסטיניים בישראל ארוחת פועלים המורכבת מפיתה, ירקות טריים ופחיות שימורים עם כיתוב בערבית הם הרבה יותר מארוחת צהריים מאוזנת. גדיר נג'אר יוצאת אל המחסומים בעקבות הפועלים שחוצים כל יום את הגבול. לחצו כאן לכתבה המלאה