השתתף בהכנת הכתבה: דורון בובמן
ספרי הורות יש בשפע, אבל שום דבר לא באמת מלמד אתכם איך להיות הורים חוץ מהניסיון בפועל. אתם צוברים אבני דרך טובות (יותר ופחות) עם השנים, שמעצבות אתכם להיות ההורים שאתם. חיוך ראשון, מחלת החום הראשונה והלילות הלבנים, הצעד הראשון, יום הולדת שנה, הפעם הראשונה שאתם כועסים עליהם כי עשו משהו רע, הציור הראשון שהם מגישים לכם בעיניים נוצצות. מתישהו בציר הזמן הזה, מגיע יום ההולדת הראשון שבו יוצא חלציכם כבר בהכרה סביבתית ותרבותית, ואוחז בסט רצונות וחשקים משלו. היום זה בדרך כלל מוביל לימי הולדת ממותגים של דמויות אהובות, אבל אם גדלתם בשנות השמונים והתשעים, כנראה שחוויתם פחות "יחידת החילוץ" ויותר עוגת רותי.
בשני העשורים האלו, וגם קצת אחרי, התפתח טקס משפחתי קבוע ודי קסום. לפני תאריך יום ההולדת, ילדים וילדות נרגשים היו יושבים עם הספר "עוגות יום-הולדת" של ג'וזי מנדלסון, עוברים עמוד עמוד ומסתכלים על תמונות הצבע השופעות עוגות פלאיות של חיות, כלי תחבורה וחפצים מעוטרים בקרם, סוכריות צבעוניות, מרשמלו ורצועות במבליק.
אם מסיבת יום הולדת היא רגע השיא השנתי של חוויית הילדות, טקס הוצאת העוגה הוא הדובדבן שבקצפת. על אחת כמה וכמה אם זו עוגה מיוחדת מתוך עמודי הספר. בחוויה הקולקטיבית שלנו כישראלים, כמעט לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות מהספר הזה, טובים, רעים או לא מושגים.
הכל התחיל בדינוזאור
זה לא פרט ידוע, אבל מקור הספר הוא בכלל באוסטרליה, שם גם הוא מחזיק במעמד פולחני לא פחות מבישראל. בדפי ההיסטוריה האוסטרליים ייזכר בן השכנים של פמלה קלארק, כתבת האוכל הראשית של מגזין Australian Women's Weekly, כמי שהיה לו חלק משמעותי בהקמתו של יקום עוגות יום ההולדת המעוצבות. כנראה שיחסי השכנוּת בין משפחת קלארק ומשפחתו של הילד האלמוני היו קרובים, כי יום אחד הוא ביקש מקלארק עוגת דינוזאור ליום הולדתו. קלארק הכינה, צילמה והביאה את התיעוד למערכת המגזין שבו עבדה. התוצאה הייתה כל כך מוצלחת, שהמגזין הטיל עליה לכתוב ספר שלם על עוגות יום הולדת מיוחדות.
כשהספר יצא לאור בשנת 1980 הוא הפך לסנסציה באוסטרליה, ובין השקתו ועד השקתו מחדש בשנת 2011 מכר מעל מיליון עותקים. קראו לו The Australian Women's Weekly Children's Birthday Cake Book, או בקיצור – AWWCBCB. עוגת הדינוזאור, אגב, נשארה מחוץ לספר.
הספר האוסטרלי תופס חלק מרכזי בתרבות האוסטרלית גם היום, ארבעה עשורים אחרי שפורסם לראשונה. הוא מאוזכר בקטעי סטנד-אפ, עמד במרכז כמה תערוכות ולאחרונה גם היווה בסיס עלילתי לפרק של סדרת הילדים האוסטרלית "בלואי". הסדרה המצוירת על משפחת כלבים, שהפכה לתופעה בינלאומית אהובה במיוחד, מצליחה בפרקים של שבע דקות לגעת בנקודות הכי יפות, כואבות, מצחיקות או מסובכות של ההורות. בפרק המדובר, בינגו, אחותה הקטנה של בלואי, בוחרת מתוך הספר עוגת ברווז מסובכת ליום הולדתה. האמא נזכרת איך כשלה שנה קודם בהכנת עוגת ליצן, ולכן המשימה ניתנת לאבא, המאוד מעורב, של הבנות. האב מנסה לג'נגל בין לשכנע את בלואי לסדר את הבלגן שעשתה בסלון לבין הכנת העוגה הכי קשה בספר. הוא מסתבך, כושל, חווה משבר ומצליח בסופו של דבר להוציא תחת ידיו עוגה עקמומית למדי ולמרות זאת, בינגו מאושרת מהתוצאה.
הלו נעמי
בשנת 1983 ראה "עוגות יום-הולדת" אור בישראל בהוצאת "אדם", תחת ניצוחה של ג'וזי מנדלסון, ירושלמית ממוצא דרום אפריקאי. מנדלסון הכינה לעוגות גרסאות מקומיות משלה וכך עוגת "דולי ורדן" הפכה לעוגת "נטלי", עוגת רקדנית הפכה ל"נעמי" (על שם בתה של מנדלסון), ומרי-ג'יין הפכה ל"רותי". גם עוגות אחרות זכו לשם מקומי יותר כמו "פרפר נחמד", "פיל-פילון" ו"לדוד משה הייתה חווה". עוגת הברווז מהפרק של "בלואי" לא נכללה בגרסה הישראלית, אפשר לנחש שמפאת מורכבותה.
גם בארץ הספר הפך לחלק מהותי מבתים רבים בשנות השמונים והתשעים, ומעיון בקבוצות פייסבוק כמו "אמהות מבשלות ביחד" ו"אימהות משקיעות" נראה שעד היום יש משפחות שמכינות יצירות מהספר. ג'וזי מנדלסון מספרת כי היקף התופעה מפתיע אותה עד היום, "41 שנה אחרי ועדיין הסיפורים לא מפסיקים להגיע".
"כשהבנות שלי היו קטנות, לא הייתה עוגה שלא הכנתי", מספרת עפרה משעל, 64, מפתח תקווה. "העוגות היו ממש קלות להכנה, ואני שיחקתי איתן איך שרציתי. למשל, הייתי מחליפה את קרם החמאה בשמנת מתוקה מוקצפת עם צבעי מאכל. פעם עוד היינו מכינים מצבעי מאכל, היום אני כבר אכין קרמים עם סלק ולא עם צבעים". לאחרונה הכינה עפרה עוגת מסלול מירוצים לנכדה בן השלוש. "רפאל ישב איתי ודפדף בספר, ובחר את מה שהוא הכי רצה. הוא היה מאושר שסבתא עשתה לו כזאת עוגה יותר מאשר מהעוגה עצמה".
הורים מבשלים ביחד
זה לא סוד שישראל מבצעת קפיצות קולינריות משמעותיות בכל עשור. בשנת 1975, שמונה שנים לפני שהפציע "עוגות יום-הולדת", יצא לאור "מהמטבח באהבה" של רות סירקיס – ספר הבישול הנמכר ביותר בישראל – שפתח את הראש והעיניים של ישראלים רבים לאוכל חדש ולפורמט חדש של ספרי בישול צבעוניים ומפורטים. "מהמטבח באהבה" נכתב בלשון נקבה, כמקובל בספרי בישול באותה העת, שיועדו לנשים בלבד. אך "עוגות יום-הולדת", בתחילת שנות השמונים, כבר עשה שימוש בגוף שני רבים. הוא פנה באופן ישיר ל"גבר עסוק האוהב להיכנס לפעמים למטבח", ל"אישה עובדת מחוץ לבית במשרה מלאה עם שעות נוספות" וגם ל"עקרת בית נורא עסוקה".
הפתיחות הזו לא נסתיימה רק בפנייה לאימהות ולאבות, אלא גם לקהל היעד האמיתי. בעוד חלק מהפרקים בספר האוסטרלי הוקדשו "לבנים" – עם עוגות חללית, פיראטים ומכוניות מירוץ, ו"לבנות" – עם עוגות בצורת מכונת תפירה, סט כלי תפירה, כיריים ושולחן איפור, הספר הישראלי כלל לא עסק בהפרדה מגדרית כפויה ונתן דרור לכל ילד לבחור לעצמו או לעצמה את עוגת החלומות.
הספר היה חדשני בזירה הקולינרית הישראלית גם מבחינת הקונספט. הוא לא היה ספר העוגות הראשון שיצא לאור בארץ, קדמו לו "עוגות ועוגיות" של חנה שאולוב (1974) ו"עוגות לכל עת" של נירה שויאר (1979); הוא גם לא היה הספר הראשון שיועד לילדים, לפניו פורסם כמובן "ילדים מבשלים" של רות סירקיס (1975), אבל הוא היה הספר הראשון שהוקדש כולו לעוגות מפוארות, מיוחדות, מסובכות ולא יומיומיות, שקהל היעד שלהן הוא ילדים. כמו פתח סודי לעולם פנטזיה פרטי, שבו יום הולדת הוא יום שבו חלומות מתגשמים, כל מה שנרצה נקבל וההורים שלנו יכולים לעשות הכל, אפילו את העוגה המסובכת מהספר.
ישראליזציה לעוגת קרם
איך התגלגל הספר האוסטרלי לישראל? הקרדיט ניתן לשני אנשים מרכזיים בסיפור. ג'וזי מנדלסון ויהודה מלצר, הבעלים (יחד עם אחיו מולי) של הוצאת "אדם", שנסגרה בינתיים. "ג'וזי הביאה את הרעיון מתחילתו ועד סופו", אומר מלצר. "זה היה מאוד חריג להוצאה שלנו ספר בישול, התמקדנו בספרי פילוסופיה וספרי ילדים, אבל אנחנו צנחנים – נפסיד, לא נפסיד – אנחנו הולכים עם זה עד הסוף". בתחילת שנות השמונים תחום צילום האוכל עוד היה בחיתוליו ובהוצאה שברו את הראש איך יפיקו כל כך הרבה עוגות לצילומי הספר. כשמלצר הבין שניתן לקנות את הזכויות לספר יחד עם הצילומים, זה פתר הרבה מבעיות ההפקה. אבל אז התגלו מכשולים נוספים. "התברר לנו די מהר שיש שם עוגת כדורגל בצורת כדור רוגבי, אז צריך לעשות עוגת כדורגל שלנו. ופתאום אני רואה שיש שם עוגה לכריסמס, ולנו יש חנוכה", אומר מלצר. "התחלתי לעשות משהו שאני יודע לעשות אותו מספרים קודמים שתרגמתי ועבדתי עליהם – התהליך של ישראליזציה. לקחנו מעצב, לקחנו את נלי שפר, שהיה ה-צלם בתחום האוכל בתקופה הזאת, ואת ג'וזי כמובן, שהלכה עד הסוף עם הספר הזה והשקיעה בו את כולה".
למנדלסון גירסה שונה לאירועים. "אף פעם לא ראיתי את עצמי כאופה מקצועית אלא כאופה חובבת. העוגות המעוצבות היו נדירות בזמנו בישראל, והכנתי עוגות מתוך הספר האוסטרלי לילדים שלי ושל חברים. יום אחד הכנתי עוגה לבת של יהודה מלצר, ואשתו אמרה: 'למה אתה לא מוציא לג'וזי ספר?' זה נשמע לי כמו בדיחה, הייתי בכלל מנהלת גן ילדים. ואז הוא אמר שהולכים על זה".
מנדלסון הביאה למלצר תמונות של העוגות שהכינה ואת הספר האוסטרלי להשראה. "בתקופה ההיא להוציא ספר שכולו עמודי צבע – לא נשמע דבר כזה בישראל", היא מסבירה. "יום אחד ההוצאה הודיעה שיצא זול יותר לקנות את התמונות מההוצאה האוסטרלית, ושכמובן אני עדיין אכין את כל העוגות. נהייתי עצובה כי הרגשתי שגונבים ממני את הספר. הרעיון והיצירה שלי, ופתאום התמונות לא יהיו אותנטיות. הגענו לסיכום שאחוז מסוים מהתמונות יהיה שלי והרבה של האוסטרלים".
מנדלסון התאימה את המתכונים לקהל הישראלי לא רק מבחינת השמות והנושאים. היא צמצמה את 106 העוגות בספר המקורי ל-60, שינתה את מתכוני הבסיס, התאימה את האלמנטים הקישוטיים למה שניתן היה למצוא בארץ באותן שנים וכתבה את ההקדמה. חלק מהעוגות צולמו בישראל עם עיצוב חדש של מנדלסון, וחלק קטן מהן אף היו עיצובים של מנדלסון, שלא הופיעו במקור האוסטרלי, כמו עוגת הכלב או עוגת הכדור הפורח שמופיעה על כריכת הספר.
אם בשנים הראשונות מאז יצא הספר לאור היא בחרה לתפוס ממנו מרחק בשל הטעם המר שהותירה בה ההתנהלות סביב הדפסתו, היא משתפת ברגע ששינה את הגישה שלה. "עבדתי בקרן קרב, בדיוק נפתחה התחנה המרכזית החדשה והתקיימה שם סדנה לנשים בנושא חיפוש עצמי. נתנו לנו משימה – להתפצל לרביעיות, ולמצוא בקניון משהו שנוגע באופן אישי לארבעתנו. נכנסנו לחנות סטימצקי ופתאום מישהי מהקבוצה מביאה את הספר, הייתי בהלם. ואז כל אחת התחילה לספר על החיבור שלה לספר. וכשהגיעו אלי – הן הכירו אותי רק בשמי הפרטי – הן אמרו: 'ג'וזי, את לא גרת בישראל, מכירה את הספר?' כשסיפרתי ששמי ג'וזפין מנדלסון, הן כמעט התעלפו. הן קנו את הספר והביאו לכיתה ו-25 נשים מכל מיני גילים שהיו בסדנה שיתפו בסיפורים. פתאום הבנתי שזה לא כל כך חשוב איזה תמונות היו בספר, וזה שינה את כל היחס שלי כלפיו".
עם השנים הגיעו למנדלסון אלפי סיפורים על ילדים והעוגות שלהם, והיא משתפת בדוגמה מחייה האישיים. "הבן הגדול שלי יצא עם מישהי, ויום אחד הם הלכו לסופרמרקט והיא הביאה אותו למדף של קישוטי העוגות והכריזה: 'זה המקום האהוב עלי'. היא סיפרה שהיא באה מבית של הורים גרושים וכשהיו צעקות בבית, היא ואח שלה היו נכנסים מתחת למיטה ומדפדפים בספר העוגות".
"זה נראה טירוף מוחלט"
דפדוף בספר בשנת 2024 גורר תחושות משתנות. רף הריגוש שלנו כצרכני טרנדים עלה מאוד, גם במסגרת המטבח הביתי. שפכנו שוק שלם על שולחן מחופה בנייר אריזה חום, הכנו שכבות של בצק פריך דקיק בשביל עוגת מספרים ובזקנו פיסטוק או גרידת לימון על הכל. אבל בניגוד לטרנדים שגם מצטלמים טוב לאינסטגרם, זה לא הסיפור של העוגות מהספר. אמנם חלקן עלולות להיראות מאיימות עד בלתי אפשריות, אבל במבט מעמיק הן לא יפהפיות ויש להן קצוות לא מלוטשים, אולי כדי שהפרויקט הקולינרי הזה ירגיש בר השגה. אם היום עוגות יום הולדת מושקעות הן בעיקר תוצאה של מיקור חוץ מוצל, העוגות מספר העוגות מייצגות עידן אחר של תמימות קולינרית. "אז היו מתפעלים מהעוגות ממש", נזכרת משעל. "כל עוגה פעם הייתה וואו, והבנות שלי, שהן כבר גדולות, לא היו מפסיקות לדבר עליהן. היום זה מובן מאליו שיש עוגות מרשימות. למבוגרים לפחות".
כשחושבים על זה, למרות המורכבות, יש משהו נקי ופשוט בעוגה של דובי, או בובה או כדור פורח. גם בשיטוט בקבוצת הפייסבוק (החיה ובועטת) הנושאת את שם הספר האוסטרלי, אפשר לראות שרבים מהתוצרים נראים חובבניים ולא מהוקצעים. וזה בדיוק היופי בעוגות האלו, יש בהן ביתיות ואהבה ואפילו רישול, במקום הקפדה מוגזמת ונגיעות של זהב על תוצרי בצק סוכר מהונדסים.
מבחינת מנדלסון, שפתחה את הספר במילים "זה נראה טירוף מוחלט", אוסף המתכונים כאן הוא בעיקר הצעת הגשה. מנדלסון לא התעקשה על מעקב מדויק אחרי ההוראות והמליצה בחום לא להסס להוסיף, לגרוע או לשנות צורה ליצירות האפויות. "זהו משחק צבעוני, זהו שעשוע טעים, זוהי חגיגה. חגיגה של עוגה", כתבה בהקדמה, ובכך שחררה מראש את המושכות מהחוקים הנוקשים של הקונדיטוריה הקלאסית ונתנה לנו את השורה התחתונה הכי חשובה בספר הזה: אל תתייחסו אל העוגות האלו כפרויקט אלא ככיף משפחתי טעים וצבעוני. או במילים אחרות: זו לא התוצאה, זו הדרך. תיהנו ממנה. והנה, גם אנחנו בסופו של דבר פרק של "בלואי".
