ב-7 באוקטובר חוותה החקלאות הישראלית, מדרום ועד צפון, רעידת אדמה. בעלי משקים ועובדיהם נפגעו באופן ישיר; מהגרי עבודה עזבו את הארץ; חקלאים גויסו למילואים; חלקות וגידולים ניזוקו; מבקרים חדלו להגיע ולרכוש מהתוצרת. במסגרת הפרויקט "האדמה צומחת שוב" מקדיש מרכז אסיף חלקת אדמה בחווה על גג המרכז, במטרה לאפשר למגדלים לספר את סיפורם, להציג מיבולם, ולטעת שורש וזיכרון של בית בקרקע אל מול הטלטלות, האתגרים והאובדן.
כרובית | משק רגב | מעלה גמלא
גידול הדגל של משק רגב, שהקימו ארז ויעל רגב ב-2016 במעלה גמלא שברמת הגולן, הוא המנגו מאיה. עסיסי ומתוק, הוא מועמס מדי קיץ בארגזים ומחולק ברחבי הארץ. ב-7 באוקטובר ספג המשק טלטלה כפולה: ארז גויס למילואים, ומפאת המצב חדלו המבקרים להגיע לרמת הגולן. יעל נותרה אחראית על החנות, שבה נמכרים בשגרה גידולים נוספים של המשק, בהם הכרובית. בשונה מהמנגו, הכרובית נמכרת בכמויות קטנות בלבד, ורק בחנות, ונפגעה מהיעדר הרוכשים. לכן בחרנו באסיף לתת לירק האהוב והשורד במה ובית נוסף, הרחק מהבית.
עשב לימון | משק חביביאן | מושב הודיה
מאז שפרצה המלחמה, אחד האתגרים שחווים החקלאים הוא חסרונם של מי שהיו חלק יומיומי מהעשייה החקלאית. ביום העשירי למלחמה, קרא מלך תאילנד לכל העובדים התאילנדים בישראל לשוב הביתה. אבל עובדי משק חביביאן, שראו את המתנדבים ששטפו את המשק ואת התמיכה שהגיעה מכל הכיוונים – החליטו להישאר. עבור בעלי המשק, העובדים הללו הם "הלב הפועם של המשק", כפי שמתארת מיכל חביביאן, החקלאית שיחד עם בן זוגה בועז ומשפחתו – אחותו אורית, בעלה אילן והסבתא שולה – מנהלים את המשק המשפחתי מאז 2007. "אלו מנהלים מסורים שחושבים תמיד עשרה צעדים קדימה", אומרת מיכל על עובדי המשק התאילנדים, "שולטים במקצועיות בכל המשימות ומכשירים את שאר הצוות. אין תחליף. זה כמו לנהל בית חולים בלי רופאים".
את הלמון גראס שתלו העובדים כדרך ליצור בית הרחק מהבית, יחד עם גידולים נוספים כמו פפאיה, פלפלונים חריפים, פיטאיה ובננה. גידולים אלה ואחרים "זלגו" למשק, והלמונגראס – גם אלינו לחווה באסיף.
אזובית המדבר | פרויקט ואדי עתיר | חורה
הפרויקט של ואדי עתיר הוקם בקרבת חורה שבנגב לפני 12 שנה, פרי חזונם של מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה לשעבר וד"ר לכימיה אורגנית, ושל מייקל בן-אלי, מייסד המעבדה לקיימות בניו יורק. שיתוף הפעולה בין השניים שזר את הידע החקלאי המסורתי הבדואי בטכנולוגיות חקלאיות מתקדמות ומקיימות.
בנוף המדברי, על תשתית משולבת של טכנולוגיות ירוקות (מאנרגיה סולרית ועד להשקיה מתקדמת), מגדלים בוואדי עתיר כבשים, המספקות חלב למחלבה הנהדרת, וגם 26 זנים שונים של צמחי מרפא – בהם אזובית המדבר, שמשתיליה תרמו לחווה שלנו.
ב-7 באוקטובר איבד הפרויקט של ואדי עתיר חברה יקרה, ויויאן סילבר, ממייסדות המיזם. לזכרה ולזכר נרצחי המלחמה בחברה הבדואית, לקח הפרויקט חלק בנטיעת 120 זנים של עצי מאכל – יער מאכל ראשון מסוגו בנגב. את היער נטעו יחד פעילים מהחברה היהודית והבדואית, ויחד איתו נטעו גם תקווה לחברה משותפת ושוויונית יותר.
מנגולד | אורגניקא | מושב יתד
אבי וספיר חביביאן עברו למושב יתד לפני שמונה שנים בחיפוש אחר חלקת אדמה שקטה לגדל בה את ילדיהם, הרחק מהקצב המסחרר של המרכז. החלקה שרכשו היתה, לדברי ספיר, "החצר האחורית של המושב. השליכו שם פסולת של בנייה ושל חקלאות". בשטח העזוב הקימו השניים את משק אורגניקא, גן ירק אורגני שבו צמחו מעל ל-60 גידולים שונים. "אורגני עבורנו הוא לא רק האופי שבו מתייחסים לאדמה ולטבע אלא גם לעובדים", אומרת ספיר. "אנחנו חוגגים איתם חגים ומשתדלים לייצר תחושה של משפחתיות". מערכות היחסים שבנו הוכיחו את עצמן ב-7 באוקטובר.
15 מחבלים חדרו למושב, הממוקם בעוטף עזה. אבי הצטרף לכיתת הכוננות של המושב ולחם במשך קרוב ל-40 שעות. עובדי המשק, מהגרי עבודה, התבצרו בממ"ד שבמחסן, וספיר נשארה בממ"ד הביתי עם הילדים והאורחים, שהוזמנו לחגוג את חג הסוכות. לאחר קרוב ל-36 שעות בממ"ד ללא חשמל, החלה כיתת הכוננות לחלץ את אנשי המושב. "אנחנו התפנינו עם העובדים שלנו. יצאנו בשיירה על הרכבים שמוציאים ירקות. אני והילדים התארחנו אצל משפחה ומשם המשכנו לירושלים, אך אבי חזר למושב. יחד איתו חזרו שלושה מהעובדים, שרצו להיות לצידו. הם הבינו שבלעדיהם נהיה בקריסה".
משפחת חביביאן והקהילה של יתד חוו אובדן כבד. "איבדנו המון חברים ומכרים", אומרת ספיר. "אבי ואני היינו מפוצלים – אני בירושלים עם הילדים ואבי בכיתת הכוננות במושב, מנסים להיות יחד מרחוק".
כשחזר אבי למשק, התברר גודל הנזק. "בגן ירק אורגני, את רוב העבודה הטבע עושה בעצמו. אנחנו מדבירים באופן ביולוגי בלבד, כלומר חרקים טובים שאוכלים חרקים מזיקים. כתוצאה מכך, כשחזרנו לשדות, שבועיים לאחר המתקפה, גילינו שדות שקרסו. עגבניות, מלפפונים ו-80 טון בטטה שהיו מוכנים לקטיף נאלצנו לזרוק. שטח אחר שטח קרס".
קצת לפני חג החנוכה, הגיעה למושב קבוצת מתנדבים מתיכון רגבים בעמק בית שאן. "הם באו לחיות איתנו חודשיים ותמכו בנו גם פיזית, בשיקום המשק, אבל גם מורלית, בהווי, במדורות שעשינו יחד. הם הצילו אותנו. הם היו המעטפת המחבקת של אבי והעובדים".
לאט-לאט משקמת משפחת חביביאן את אורגניקא. "עד לתחילת המלחמה שיווקנו ל-40 חנויות וחוות חקלאיות. חלק מהלקוחות חזרו, ועוד רוצים, אך אין למשק את היכולת ואת כוח האדם אל מול אתגרי היומיום", מספרת ספיר. "אנחנו משתדלים להיות בהודיה על מה שיש. לראות את הנס הגדול שקרה לנו, שניצלנו ואנחנו יכולים לקום על הרגליים ולהילחם על הפרנסה, ושנשארו איתנו שלושה עובדים עם ותק למרות הכל. יש עוד אתגרים, אבל בעיני, חסר שיח על תקומה. קשה לצאת מהסבל, אבל אם לא ניתן מקום דומיננטי יותר לתקומה, היא לא תגיע בצורה משמעותית. אני לא רוצה שירחמו עלינו. אני רוצה שיגידו לי: 'אנחנו נעשה מה שאפשר כדי לסייע וליבנו איתכם'. בואו לבקר אותנו, לראות לא רק מוות ואזכרות אלא גם חיים. כל ביקור, גם קצר, הוא קודש עבורנו. ואנחנו פה עושים את מה שאנחנו יודעים".
בערוגה של משק אורגניקא, ברוח האופטימיות של בני הזוג חביביאן, בחרנו לשתול מנגולד צבעוני.
תפוח אדמה | ירדן צמח | קיבוץ בארי
"את הסיפור של בארי ב-7 באוקטובר כולם כבר מכירים", אומר ירדן צמח מקיבוץ בארי, שאחראי על כמה מגידולי הקיבוץ. "אני איבדתי את אחי הגדול, ועוד מעל מאה מחברי הקיבוץ שלנו נרצחו. את השבועיים הראשונים העברנו מלוויה ללוויה. חברי הקיבוץ שוכנו בבתי מלון באזור ים המלח, שזה מצד אחד היה מדהים, כי נראה שכל המטפלים בארץ ירדו לשם, אבל אחרי שבועיים אמרתי: מדהים, אבל לא בשבילי". ירדן היה חבר הקיבוץ השני ששב לבארי, אחרי מגדל עדר הבקר.
ענף החקלאות בבארי ספג פגיעות קשות. איש המים של הקיבוץ, חן אבן, היה בין הנרצחים. "הוא היה עמוד תווך והרוח החיה של הקיבוץ, גם בעבודה וגם בהווי", אומר ירדן. העובדים התאילנדים שהתגוררו בקיבוץ, נקראו על ידי מלך תאילנד לשוב לארצם.
בשבועות הראשונים מאז חזר לקיבוץ סייר ירדן עם הצבא במטעים, "כי עוד לא ידעו אם מחבלים מתחבאים שם". כשהתקבל האישור הביטחוני, פנה ירדן בבקשה לעזרה ברשתות החברתיות. "הגיעו אנשים מכל קצוות החברה, מהארץ ומחו"ל, שעזבו הכל ובאו לארבעה חודשים לעזור לנו לקטוף אבוקדו". בסיוע המתנדבים, במשך חמישה חודשים הצליח הקיבוץ לקטוף 4,000 טון של פרי – אבוקדו והדרים. את החיטה, שעליה היה מופקד המגדל המיתולוגי זאב הקר, שנרצח ב-7 באוקטובר, הם חזרו לזרוע בדצמבר, יחד עם בנו של זאב, חגי, שנכנס לנעליו. לקראת הסתיו, מכין הקיבוץ את שתילת תפוחי האדמה, גידול הדגל של הנגב המערבי. כעת תוכלו גם אתם לראות בחווה באסיף ניצנים של החקלאות המשתקמת של בארי.
עמותת ישראל אורגנית
עמותת "ישראל אורגנית" הוקמה בשנת 2021 במטרה לקדם חקלאות אקולוגית, סביבתית ואורגנית בישראל.
"ב-8 באוקטובר נפל האסימון. אנחנו עמותה ענייה במשאבים, אבל הבנו שעד שהממשלה תתעורר, אם בכלל, ייקח זמן ושאנחנו צריכים למלא את החלל הזה", מספר גיא רילוב, חקלאי אורגני, הבעלים של חוות מקורה שבכרמל וממייסדי העמותה. רילוב, יחד עם מדי עאמר והילית מעיין, מתנדבים בעמותה, החלו עוברים בין משקים אורגניים מצפון העוטף ועד דרומו לצורך זיהוי הצרכים והקשיים שנוצרו בעקבות המתקפה והמלחמה שלאחריה.
הם גייסו כספים דרך קרן ייעודית, שהוקמה ופעלה בארצות הברית ובאירופה, לסיוע ברכישה ובלוגיסטיקה: רכישת והתקנת ציוד חקלאי שנפגע או נגנב, מציאת פתרונות לינה והסעות עבור עובדים בחקלאות שחששו להישאר במשקים, ושימוש באמצעים חקלאיים אורגניים להתמודדות עם הנזקים לקרקע. "כתוצאה מפעילות של טנקים ונגמ"שים בעוטף, נוצרו באדמה תלמים לא רצויים, שעלולים לגרום לסחף של קרקע. גייסנו סכום שאפשר לנו לזרוע גידולי כיסוי, בעיקר תלתן, שמנע את הסחף והעשיר את האדמה בחנקן טבעי. היוזמה הזו יצרה התעניינות באזור בזריעת גידולי כיסוי שתרומתם לסביבה החקלאית גדולה, וכנראה שהתלתן ייזרע שוב גם בשנה הבאה", מספר רילוב.
את הפרויקט הפעילו, ועדיין מפעילים, מתנדבים. "הייתה הבנה של הצורך בתמיכה בחקלאות – זה היה פרויקט מסעיר, בלשון המעטה". ישראל אורגנית ליוותה גם את פרויקט "האדמה צומחת שוב", והיא שחיברה אותנו אל ירדן מבארי ואל אבי וספיר ממושב יתד, שבהם תמכה כחלק ממאמצי השיקום שלאחר 7 באוקטובר.
