סיר של בית היא סדרת אירועים שבועית במסגרתה דמויות שונות מתארחות בקפה אסיף ומבשלות את המנה שמסמלת עבורם את הבית.
הילית סביר צידון מתארחת ב"סיר של בית" עם מנה של קלופס לצד חמוצים וסלט תפוחי אדמה.
"אני מבשלת כל יום סירים כאלה של בית – אבל מבתים של אחרים", אומרת בכנות הילית סביר צידון.
אחרי שהגיעה למטבח לגמרי במקרה, דרך עבודתה כנטורופתית, התאהבה, ויתרה על הקליניקה והתגלגלה עמוק לתוך סדנאות הבישול והאירוח.
עבור "סיר של בית" היא חוזרת הביתה, והפעם לבית שלה. "אני מבשלת כל יום סירים מבתים של אחרים, טעמים מעדות שונות, טעמים של אימא של מישהו אחר. כשהזמינו אותי לבשל 'סיר של בית' באסיף לקח לי המון זמן להיזכר מה אני יכולה לבשל מהבית שלי. ההבנה הזו הפתיעה אותי והעציבה אותי בו זמנית."
שתי הסבתות שלה, שעלו ארצה מרוסיה ומפולין, נפטרו: "נחרדתי לגלות שלא נצרב אצלי זיכרון מעניין מספיק של מנות מהבית". בסופו של החיטוט המתמשך בזיכרונותיה הבריק במוחה הקלופס של סבתא רבקה, הפולניה: "בכל ערב שישי הייתי מחכה לאותה כיכר בשר, שהמראה שלה לא העיד על העסיסיות והטעם הבייתי כל כך שלו".
סבתא רבקה עלתה מפולין בשנת 1938, רגע לפני המלחמה, והתיישבה בטבעון. בהמשך עברה לגור ביישוב משגב דב. "היא וסבא אילושה עסקו בחקלאות וגידלו שני בנים, שהצעיר בהם הוא אבי מרדכי, שנפטר לפני 5 שנים." סבתא רבקה, שגם הייתה מורה לאנגלית, שימשה כמזכירתו של קצין בריטי בשנים שלפני הקמת המדינה והייתה נוהגת להעביר את מסמכי הסטנסיל לארגון האצ"ל. "בקיצור, היא השתעשעה בריגול זעיר", צוחקת הילית.
ב-1958 נהרג יורם, בנה הבכור, בהיתקלות בחברון – "ועולמה חרב עליה מרגע זה ולתמיד". סבא אילושה נפטר זמן לא רב לאחר האסון, ויחד איתו קרס גם המשק. "אני נולדתי לתוך סבתא שכולה, עצובה, שמעולם לא חייכה", מספרת הילית בעצב. "זיכרונות מורכבים מאישה מיוחדת נשאו אותי עד אותו הביס של ערב שישי – הקלופס, אותה כיכר בשר העוטפת ביצים קשות בתוכה. מנה מבלבלת, שתיראה מהצד אולי אפורה ולא מזמינה, אבל מי שיעז לחדור את הרתיעה שהיא עשויה לעורר יקבל מנה מורכבת ורגישה. מנה שאוצרת זיכרון דורי של החסר ושל היש."
"כזאת הייתה גם סבתא רבקה שלי. כמו אותו קציץ בשר, דוחקת מעליה כל התקרבות, נראית בלתי נגיעה, אבל בתוך תוכה, וזאת ידעתי תמיד, משובללת אישה יפה ועשירה."
את הקלופס האחרון של סבתא רבקה זכתה הילית לאכול לפני 27 שנים. לא נותר להילית את מי לשאול כיצד מכינים את המנה, ולכן בשבועות האחרונים הקדישה את עצמה לניסיונות ולניסויים עד שהגיעה לתוצאה הרצויה. ביום שבו הרגישה שהצליחה צלצלה אל אחיה לספר להם, והם, אחד-אחד, התייצבו אצלה כדי "לטעום את הילדות שמסתבר שגם להם חסרה".