סיר של בית היא סדרת אירועים שבועית במסגרתה דמויות שונות מתארחות בקפה אסיף ומבשלות את המנה שמסמלת עבורם את הבית.
חוקרת האוכל מיכל לויט מתארחת ב״סיר של בית״ עם בורשט, מרק סלק ובשר, שעליו גדלה ואיתו חיזרה אחר מי שבסוף בחרה לבנות איתה חיים משותפים.
מיכל גדלה בבית שבו אוכל היה נוכח מאוד. אביה, שעלה ארצה בשנות ה־70 מאוקראינה, היה מנוי למגזיני יין, הקפיד שתמיד יהיה משהו טוב במקרר כמו דגים מעושנים או נקניקים, ובכלל החזיק בתפיסת עולם שמבוססת על הנאה מהחיים. ובכל זאת, בילדותה ובנעוריה, לא הביעה עניין מיוחד באוכל והיו לה תוכניות אחרות לגמרי, לחקור תרבות דרך קולנוע.
כאשר אביה נפטר, והיא רק בת עשרים, קרה לדבריה דבר מוזר: ״התשוקה שלו עברה אליי״. היא התחילה לעבוד במסעדת ״בסטה״, בתקופה שבה הייתה מוכרת בעיקר לאנשי אוכל כמו עיתונאים, חקלאים או יצרנים, ״אף אחד בישראל עוד לא ממש הבין אותה״. שם התאהבה באנשים, באוכל ובאווירה הייחודית שנוצרת סביב חוויית האכילה, והמשיכה מאז לדרך ארוכה בעולם הקולינריה. כיום, מיכל חוקרת תרבות אוכל ומתרגלת באוניברסיטת תל-אביב. היא בעלת תואר ראשון במדעי הגסטרונומיה מאיטליה, ומשלימה תואר שני העוסק בהיבטים חברתיים ומדיניות של משבר האקלים. כתיבתה, המתפרסמת בבמות אקדמיות וציבוריות, בוחנת אוכל דרך פריזמות פוליטיות, כלכליות וסביבתיות. במקביל, היא מייעצת בנושאי תרבות אוכל לגופי תרבות, רשויות ועסקים.
במסגרת ״סיר של בית״ באסיף, מיכל תבשל בורשט, מרק של סלק ובשר עם ירקות שורש, שיוגש עם שמיר, שמנת חמוצה שמנה במיוחד וקצת חזרת. זו מנה מהבית האוקראיני־לטבי שבו גדלה, והיום היא גם מככבת בבית שהיא בנתה לעצמה: בעזרתה היא חיזרה אחר גילי, מי שבבוא הזמן הפכה לזוגתה לחיים. מאז, בכל יום השנה שלהן, היא מבשלת לה שוב את אותו המרק, שדורש לא מעט עבודה וזמן; היא מכנה אותו ״בורשט שלושת הימים״: ביום הראשון היא מכינה את הציר, ביום השני מבשלת איתו את המרק עצמו, ורק ביום השלישי אוכלים אותו, ״ככה הטעמים והמרקם מגיעים לשיא שלהם״.