חפצים
עם פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר, ישראלים רבים בעוטף עזה ולאורך הגבול הצפוני פונו מבתיהם אל פתרונות דיור זמניים, מנותקים מהשגרה היציבה והמוכרת. מה שלקחו איתם כשנדרשו לעזוב, החפצים, הכלים, נטענו בבת אחת במשמעות חדשה, שטומנת בחובה הרבה מעבר לתכלית השימושית שלהם.
כל חפץ נעשה לקפסולה של זיכרון, נושא עמו את סיפור החיים שהיו לפני 7 באוקטובר, ואת קורות העקירה הבהולה מהם. כלים דוממים הפכו לעצב חשוף, למוקד של געגוע, מנציחים בדרכם הפשוטה, היומיומית, את הבית שננטש ואת הקרע בחיים שהולך ונמשך.
המיצב "חפצים" מתמקד בכלי אוכל ומטבח של משפחות שפונו מהדרום ומהצפון. כל אחד מן הכלים הללו מעיד על העבר, אבל לא פחות מכך מספר על ההווה ועל הצורך לחזור למה שהיה, למקום המוכר, לבית שנשאר מאחור. החפץ מספר את ההיסטוריה האישית והמשפחתית של מסורות הבישול, מנהגי האכילה וטקסי האירוח המחברים אותנו למי שאנחנו ולשורשים שלנו.
"חפצים" נוצר הודות לשיתוף הפעולה ולנדיבות של בעלי הפריטים, אשר הסכימו לחלוק את סיפורם ואת סיפור החפצים האישיים והקרובים ללבם – ועל כך שלוחות אליהם תודתנו והערכתנו הרבה.
יפעת שרה פרל
עדי שי, עובדת בארכיון כפר עזה, פונתה מביתה למלון בתל אביב. "לקחתי איתי את ספל הקפה הגדול שלי מהבית", היא מספרת. "אני אוהבת הרבה קפה, וכוסות חד-פעמיות לא באות בחשבון. הספל שלי מחזיר אותי למה שהייתי לפני 7 באוקטובר". עם הקמת התערוכה, החליטה עדי שאינה יכולה להיפרד מהספל, והשאילה תחתיו לתערוכה ספל אחר, דומה לו.
ספל קפה
שייך לעדי שי
כפר עזהבזמן מתקפת חמאס, יוכי אלון ובני משפחתה שהו בממ"ד. ברגע שהשתרר מעט שקט, יוכי מיהרה לצאת מהממ"ד ולחזור אליו עם סיר הג'חנון, הביצים ורסק העגבניות, כדי להאכיל ולהעסיק את נכדיה, והג'חנון עזר להם לשרוד את השעות הארוכות בממ"ד. לאחר שחולצו, כעבור יותר מיממה, פונתה המשפחה לאחד ממלונות ים המלח. יוכי לקחה איתה את סיר הג'חנון, וגם לימדה מאז את נכדתה להכין ג'חנון, כפי שהבטיחה לה בממ"ד.
סיר ג'חנון
שייך ליוכי אלון
קיבוץ בארי
ביתם של דני ואריק דניאל בקיבוץ רעים לא נפגע במתקפת חמאס, אך הקיבוץ חרב והם נדרשו להתפנות. במקרר נותרה צנצנת חמוצים שהכינה דני, מהמלפפונים ששכנה שבתאי היה מגדל ומביא לה דרך קבע. יום לפני האסון היא הכינה חמש צנצנות, שהמשפחה עוד הספיקה להתענג עליהן. "והצנצנת הזו נשארה בלתי נגועה", היא אומרת, "זכר לימים שלא ישובו".
צנצנת מלפפונים חמוצים
שייך לדני דניאל
קיבוץ רעיםגבי ריבקין, סטודנטית, פונתה מביתה בקריית שמונה למלון בתל אביב. היא לקחה איתה את המקינטה שקיבלה ליום הולדתה ה-29 מחברה, שהקשר עמה נותק במפתיע. עם זאת, מאז הפינוי, הרגישה גבי צורך עז להכין לעצמה קפה במקינטה הזו מדי יום, זכר לשגרת החיים שנפרעה לבלי השב. עם הקמת התערוכה, החליטה גבי שאינה יכולה להיפרד מהמקניטה התכולה שקיבלה מחברתה, ולתערוכה נרכשה מקניטה זהה לזו המקורית.
מקינטה בצבע תכלת
שייך לגבי ריבקין
קריית שמונה
קופסאות העוגיות של אסנת פרי ליוו אותה מאז ילדותה בקיבוץ רביבים, ועברו איתה גם לניר עוז, שם התחתנה עם חיים פרי ז"ל (1944–2024). ביום המתקפה, נאבק חיים במחבל שחדר לביתם. המחבל נמלט אך חזר עם תגבורת. חיים, שמיהר לצאת אל המחבלים כדי שלא ייכנסו לממ"ד וימצאו בו את אסנת, נלקח בשבי ונהרג. ביתם של אסנת וחיים ניזוק מאוד במתקפה. רגע לפני ההריסה, הציעה אסנת לבני המשפחה לקחת מתוכו משהו שיזכיר להם את האב והסב המנוח. כלתה, שרון דרעי פרי, בחרה בקופסאות העוגיות, ואז גם שמעה את סיפורן.
קופסאות עוגיות
שייך לאסנת פרי
קיבוץ ניר עוזלמשפחת למלמן מנהג קבוע: בכל ארוחת שישי, מיד לאחר שמסיימת הבת לערוך את השולחן, היא עוטה את כפפות המטבח וקוראת "בנים!" בקול רם, ומיד מתייצבים הבנים, עוטים כפפות מטבח גם הם וביחד מביאים כולם את הסירים אל השולחן. כאשר נאלצו בני המשפחה לעזוב את ביתם, תחילה עברו לגור אצל הדודים, אחר כך למלון, וכאשר משפחת נפתלי הציעה להם דירה בירושלים – אז הרגישו שסוף-סוף יש להם מטבח, ונסעו להביא את כלי המטבח האהובים והמוכרים שלהם.
סיר פסטה, קערת סלט וכפפות מטבח
שייך למשפחת למלמן
ראש הנקרה
כאשר פונתה משפחת למלמן מביתה שבראש הנקרה, אם המשפחה אורית הותירה מאחור את אוסף כרטיסיות המתכונים שצברה במשך שנים. היעדרם של המתכונים הורגש, ובהזדמנות הראשונה נסעה אורית הביתה לאסוף משם את קופסת הכרטיסיות, והעבירה את המתכונים לספר דיגיטלי שיהיה נגיש לה בכל עת.
כרטיסיות מתכונים
שייך לאורית לוי למלמן
ראש הנקרהדביר קרפ ז"ל (1977–2023), היה שוקולטייר מקיבוץ רעים שנרצח בביתו עם סתיו קמחי ז"ל, מי שהייתה בת זוגו זמן קצר לפני 7 באוקטובר. לאחר מותו, נאספו מ"שוקולד קפה" שלו, שבנווה אשכול, כל השוקולדים שהכין ביומיים שלפני האסון, והובאו למקרר של בני המשפחה. כיום, רעות קרפ, אלמנתו של דביר, מנהלת בית קפה בתל אביב המשמר את מורשתו. תבניות השוקולד שבהן נהג להשתמש נושאות עדות למפעל חייו. במשך שנים מיאן דביר לתעד את מתכוני השוקולד שלו, ורק בימי הקורונה העלה אותם על הכתב בעידודה של רעות. בזכות התיעוד, שוחזרו השוקולדים שלו, שכעת נמכרים בקפה עוטף רעים.
תבניות שוקולד
שייך לדביר קרפ ז"ל
קיבוץ רעים
"יקב ניר עוז" הוא יקב שיתופי קטן, שהוקם ביוזמת גדעון פאוקר ז"ל (2023-1943) מקיבוץ ניר עוז ובשיתוף מספר חברי הקיבוץ, בהם כאלו שנחטפו או נרצחו. בקבוק היין בתצוגה הוא עדות וזכר לבציר 2022, שבצר גדעון יחד עם חבריו חיים פרי ז"ל, יורם מצגר ז"ל וגדי מוזס – שנמצא עדיין בשבי חמאס. דור ההמשך של גדעון, רז פאוקר ובנו גל, החליטו להמשיך את הדרך של האב והסב והחלו לבצור את ענבי 2024 ואף לנטוע כרמים חדשים.
בקבוק יין אדום בציר 2022 מ"יקב ניר עוז"
שייך לרז וגל פאוקר
קיבוץ ניר עוז
