מושבוצ
מושבוצ – הלחם של המילים מושב וקיבוץ – הוא מפגש בין שני משקים: משק רגב, שמגדל ירקות במעלה גמלא ומספק תוצרת טרייה למסעדה, ומשק שניידר, שמגדל עדרי פרות מרעה ברמת הגולן ומספק למסעדה את הבשר הנהדר.
מושבוצ – הלחם של המילים מושב וקיבוץ – הוא מפגש בין שני משקים: משק רגב, שמגדל ירקות במעלה גמלא ומספק תוצרת טרייה למסעדה, ומשק שניידר, שמגדל עדרי פרות מרעה ברמת הגולן ומספק למסעדה את הבשר הנהדר.
אדוה ליאני אמנם מעדיפה להישאר מאחורי הקלעים, אבל את הגלידה שהיא מייצרת באַיְיסְסׇלוֹן לא כדאי להותיר בצללים. ליאני למדה בבולוניה, ויחד עם בן זוגה שיאון הביאה לחיפה את הג'לאטו הרכה והאיכותית, מהטובות שאפשר למצוא בישראל. מבחר טעמי הפירות כאן גדול ומקורי וכולל, בין השאר, סורבה שזיפים ומנגו, גלידת אננס ובננה וסורבה מלון, המוגשים לצד טעמים מעניינים אחרים כמו טחינה וערמונים.
לאחר שנסע לאיטליה, טעם גלידה והחליט שזה יהיה החלום הבא שאותו יגשים, חבר רפי אשכנזי לג'קי מזרחי, וכך הקימו חברי הילדות את גלילטו (הלחם של גליל + ג'לאטו). במטבח הקטן של גלילטו מכינים הכל מאפס, החל באגוזים הקלויים ובתפוחים המקורמלים וכלה בעוגיות ובשוקולדים המשולבים בגלידות.
לגונן (גוני) אבידור היה חלום: לשפץ קרון רכבת ישן שמצא בשאיפה להשאירו קרוב ככל הניתן לעיצובו המקורי. הוא החל לחפש עליו מידע, ולמד כי הקרון שנבנה ב-1957 הוביל פירות הדר. את הקרון העמידו גוני ועדי, זוגתו, מול שדה ההדסים המשפחתי במושב קדמת צבי שברמת הגולן, וכך הוקם בית המאפה המקומי סמסם, על שם הכפר הצ'רקסי-סורי שהיה קיים בעבר בקרבת המושבה.
הייננית והכורמת ליטל עובדיה עשתה מגוון תפקידים בתחום היין בישראל, ככורמת וכייננית. ב-2019, בעודה לומדת תואר שני במדעי היין והגפן באוסטרליה, היא הגשימה חלום והקימה במושב שעל, למרגלות תל שיבאן שבצפון רמת הגולן, יקב בצלמה ובדמותה המתמחה ביינות זניים מכרמים יחידניים – כולם בצפון הרמה, בגובה 1,070-750 מטר מעל פני הים.
במחלבת דיר עזיז שירי דואגת בקפדנות לכל מה שהעזים שלה אוכלות ויוצרת מהחלב שלהן גבינות עזים שטעמן יוצא מגדר הרגיל, שונה בתכלית מאלה של גבינות עזים סטנדרטיות
יש לא מעט מקומות שמגישים שווארמה טובה בחיפה, אבל למי שמעריך איפוק ועידון בפיתה שלו – אין עוד אחת כמו שווארמה אמיל
"הפיצה של נאופוליטן היא תענוג מתמשך של בצק מחמצת מוקפד, שמצליח להיות עז טעמים וקליל על הבטן והגוף", אומרת ריטה גולדשטיין. "אורן הוא אוטודידקט שחשוב לו לשמור על רמת התוצר הגבוהה ביותר, ולכן הוא מקפיד על כל שלב ופרט בהכנת הפיצה שלו – ממשך ההתפחה ועד מספר השניות שהיא נאפית בטאבון.
כשחוסיין מונדר יוסף היה ילד, היו מאחסנים את החיטה בבית וטוחנים בכל פעם קצת, בהתאם לצריכה המשפחתית. בשנת 2008, כשהוא כבר מהנדס כימיה וסביבה, הוא הקים טחנת קמח קטנה ליד השוק העירוני בדיר חנא. כאן הוא טוחן חיטה ישראלית – לרוב חיטת נגב, שגדלה בעמק בית נטופה ובגליל העליון – לקמח מלא בלבד.
רונית ויואל בלומנברג ("הר פרחים" בגרמנית) התיישבו במושב עופר בתחילת שנות האלפיים. הם בנו את ביתם בלב החורש והיער, במורדות הדרום-מערביים של הר הכרמל, והגשימו חלום ישן: קנו ארבע-חמש עיזים, גידלו ירקות בחלקה קטנה והקימו בחניית ביתם חנות משק, שהתפתחה לקואופרטיב מקומי.