מתכון: בורקס בשר מאת תמי כהן שפירא, אמו של זיו פפה שפירא ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. 

תמי כהן שפירא חזרה לבשל במטבח ביתה בקיבוץ ניר עם, אבל שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה. על המחבת הגדולה היא צורבת את מילוי הבשר לבורקס וריח הבשר שמתפשט בבית מגיע גם אל לופי הכלב של זיו, שנובח ללא הפסק. את בורקס הבשר הייתה מכינה פעמים רבות. לפעמים לארוחת שישי, לפעמים סתם ככה באמצע שבוע. "כולם אוהבים בורקס בשר" היא קובעת וגם זיו היה טורף אותו, "לפעמים היה יורד על בלה שלמה", היא נזכרת. 

זיו, אהב כשהיא בישלה עבורו אבל גם היה בשלן בעצמו, מספרת תמי. את הבישול גילה כשעבר לדירה משלו בקיבוץ, אבל מעולם לא נעזר בה או ביקש ממנה מתכונים. להיפך, היא אומרת, הוא אהב לנסות דברים חדשים כאלה שהיא מעולם לא הכינה בבית, כמו עלי גפן וכרוב ממולאים או תבשילי קארי שונים. 

בכלל היא אומרת, זיו אהב להתנסות מאוד בחיים. "הוא התנסה בכל דבר כי הוא ידע שאנחנו שם בשבילו לעזור לו תמיד.  טרחתי להגיד לו שלא משנה מה, אני אהיה שם בשבילו בעת הצורך ובעת צרה. חוץ מפעם אחת. רק פעם אחת לא הייתי שם בשבילו ב-7 באוקטובר 2023".  ולמרות שהיא יודעת שזו לא אשמתה ולא היה בשליטתה התחושה שלא יכלה להיות שם בשבילו ברגעיו האחרונים לא עוזבת אותה.

את ערב החג של שמחת תורה ב-6 באוקטובר בילו בני משפחת כהן-שפירא יחד בביתם בניר עם. כמה שעות קודם לכן שאל  זיו את אמו מה היא מתכננת להכין לארוחת החג וכשענתה לו גולאש, הוא לא התלהב, היא נזכרת בחיוך, "הוא אמר לי שהגולאש שלי ככה ככה". הוא שלח לה מתכון משלו והיא הכינה לפיו את תבשיל הבשר ההונגרי שיצא מוצלח במיוחד, היא משחזרת. "זיו ליקק את האצבעות ואני שמחה שלפחות גרמתי לו לחייך וליהנות ממה שבדיעבד הייתה הארוחה האחרונה שלו. הסעודה האחרונה".

אחרי שסיימו לאכול קיבל זיו את המיקום של מסיבת הנובה ויצא כשהוא משאיר את לופי אצל הוריו כפי שעשה בכל פעם שהיה יוצא למסיבות בארץ או בחו"ל. בבוקר הם התעוררו לקול האזעקות. את הטלפון הראשון הם עשו לזיו שדיווח שהוא וחבריו מתקפלים ומתחילים לחזור הביתה. כשעה לאחר מכן היא כתבה לו שיש חדירת מחבלים לקיבוץ, אך הוא לא סיפר לה שגם המרחב בו הוא נמצא שורץ מחבלים. "חשבתי שהמלחמה היא פה אצלנו בקיבוץ. לא ידעתי שהמלחמה גם שם. כל הבוקר לא היה לנו חשמל. רק כשחזר החשמל ואיתו האינטרנט הבנו את מה שקורה גם מחוץ לקיבוץ", היא משחזרת.  

הפעם האחרונה ששמעו ממנו הייתה בשעה 08:30 בבוקר. עם חבריו עוד הספיק להתכתב עד 08:50 ואז דממה. זו גם השעה שהיא מאמינה בה נרצח. במשך שלושה ימים הם חיפשו אחריו בבתי חולים ובמשטרה, מנסים להשיג כל שבב מידע. כשקיבלו את הטלפון מהמשטרה בשעה שתיים לפנות בוקר בעודם שוהים במלון המפונים בתל אביב, היא כבר הבינה שסוף טוב לא יהיה פה. 

זיו נולד בשנת 1997 באילת לתמר שפירא ויחיאל סבג ובהמשך עבר עם אמו לקיבוץ ניר עם בעקבות נישואיה של תמר לפטריק כהן שגידל אותו כאב. את הכינוי פפה קיבל  מחבריו ואחר כך גם דאג להוסיף אותו בתעודת הזהות יחד עם שם משפחתה של אמו.  

חמישה אחים היו לזיו: אביאל ומור סבג, ילדיו של יחיאל, וטל, גיל ודן כהן, ילדיהם של תמר ופטריק. הקשר עם אחיו הקטנים, מספרת תמי, התחזק רק אחרי שיצא מהבית לדירת הנעורים בקיבוץ. עד אז היה עסוק עם חבריו ופעיל בתנועת הנוער העובד והלומד בה אף המשיך כגרעינר כחלק משנת שירות לפני הגיוס לצבא.  אבל מהרגע שעבר לדירה משלו החלו אחיו הקטנים לבוא אליו,לבלות איתו ולטפל בלופי הכלב, מספרת תמי.

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרו של זיו פפה שפירא ז"ל.