מתכון: טארט חלב דרום אפריקאי מאת ליאורה בן צור, בתה של מרסל טליה ז"ל

מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד.

ליאורה בן צור, בתה של מרסל טליה ז"ל, מכינה את טארט חלב על פי המתכון של אמה, רק כדי שתוכל להרגיש שוב לרגע כמו הילדה הקטנה שאמה הכינה לה את העוגה שהיא אוהבת.  כשמרסל טליה הייתה צועדת מוקדם בבוקר בשדות השיבולים בחווה של הוריה בדרום אפריקה, היא אהבה ללטף אותן בכף ידה הפתוחה ולהרגיש את טיפות הטל שנקוו עליהן. לילדיה סיפרה שכנערה, חלמה לעלות לארץ ישראל וחששה שלא תסתדר בלי הוריה, אך בליבה ידעה שכמו שאלוהים דואג להשקות בטל כל אחת מהשיבולים בשדה, כך הוא ידאג גם לה.

את טארט החלב, עוגה מתובלת בקינמון שנהגה לאכול בבית הוריה בדרום אפריקה, הייתה מכינה לילדיה בכל פעם שביקשו. "אמא שלי הייתה אופה מדהימה", אומרת בתה, ליאורה בן צור, "והכינה לנו הרבה מאכלים מסורתיים דרום אפריקאיים". מכולם, אהבה ליאורה טארט חלב, ועכשיו היא מודה, שיותר משהיא רוצה להכין את העוגה הזו לזכר אמה, היא רוצה שוב לטעום אותה ולהרגיש, ולו רק לרגע, כמו הילדה הקטנה שאמא שלה הכינה עבורה את העוגה שהיא הכי אוהבת.

בעודה מנסה לשחזר את המתכון המשפחתי ולמצוא את הטעם שליווה את ילדותה, מספרת ליאורה על אמה, ילדת הטבע שלא ויתרה על חלומה ועלתה לישראל למרות החששות. ציונית אדוקה, שחינכה את ילדיה שאין לנו ארץ אחרת ויש לשמור עליה תמיד, לכן גם עטיפת חטיף או מסטיק אסור לזרוק על אדמתה הקדושה. אישה צנועה ומלאת נתינה, שנהגה להסתובב עם ארנק קטן ובו כסף שתוכל לחלק לכל נזקק שתפגוש בדרכה.

אחרי שעלתה לארץ, מספרת ליאורה, הכירה אמה את אביה, יעקב טליה. כמוה גם הוא הגיע ממשפחת חוואים בדרום אפריקה, אך בשונה ממנה נולד בבית נוצרי. פרח כמורה שהחליט להתגייר.  

אחרי שנישאו קבעו את ביתם בבאר שבע, שם נולדו שלושה מארבעת ילדיהם: ליאורה, ידידיה ובצלאל, עד שבשנות התשעים הוצע להם על ידי הממשלה דאז, בראשות יצחק רבין, לעבור לדרום הר חברון וליישב שטח אסטרטגי למדינה. בני הזוג, ציונים נלהבים ובעלי ידע בחקלאות, נענו להצעה והקימו חוות בודדים לגידול כבשים בין הר עמשא ליתיר – חוות טליה, שם נולדה גם האחות הרביעית, שירה. בשנת 2015 נהרג האב, יעקב, בתאונת עבודה בחווה, ולאחר מותו לקחו על עצמם ילדיו את ניהול החווה.

אל קיבוץ עין השלושה, שבו מתגוררת ליאורה עם בעלה וילדיה, הייתה מרסל מתעקשת להגיע מהחווה בתחבורה ציבורית, גם אם זה אומר להחליף ארבעה אוטובוסים בדרך. "גברת עם סלים", צוחקת ליאורה, ומתארת איך הייתה יורדת אמה מהאוטובוס עמוסה כל טוב, ועל פי רוב גם עם טארט חלב באמתחתה. סבתא בכל מובן המילה, שגם בגיל 65 לא ויתרה על קפיצות בטרמפולינה לצד נכדיה ותמיד הייתה שם בשבילם, גם ברגעיה האחרונים.

שעות ספורות לפני שמחת תורה ילדה ליאורה את בתה השלישית, אסיף. מרסל, שהגיעה לבקר את בתה בבית החולים, זכתה לראות את נכדתה החדשה ולערסל אותה בזרועותיה בפעם האחרונה.

אחרי הביקור חזרה מרסל עם דור, בעלה של ליאורה, וילדיהם לחגוג את ערב החג בקיבוץ שבעוטף. בבוקר 7 באוקטובר, כשהחלו האזעקות, נכנסו דור והילדים לממ"ד. מרסל, שישנה בדירת אירוח בצד השני של הקיבוץ, מיהרה לצאת אליהם.

באותו הזמן, במיטת בית החולים, התחילה ליאורה לקבל שטף הודעות מתושבי הקיבוץ ומבעלה על חדירת מחבלים לעין השלושה. כשהיא אוחזת ביד אחת בבתה התינוקת ובשנייה בטלפון הנייד, היא הזעיקה את שני אחיה מהחווה בדרום הר חברון להציל את משפחתה וחבריה, שלחה להם נקודות ציון והכווינה אותם. השניים הצליחו לחלץ את בעלה וילדיה של ליאורה יחד עם עוד שני אזרחים מהישוב אביגיל שהגיעו לעזור. הם היו הכוחות היחידים שהגיעו לקיבוץ. את מרסל אמם הם מצאו מתבוססת בדמה, לאחר שנורתה בגבה, בידיה שקית מלאה ממתקים עבור נכדיה.

את הגעגוע של בת יתומה לאמה לא ניתן לתאר, בעיקר כשאת הופכת לאם בעצמך, אומרת ליאורה. הנחמה שלה היא על כך שבעלה, ילדיה ואחיה שרדו. היו רגעים, היא נזכרת, שחשבה שאף אחד מהם לא יחזור מהתופת הזו בחיים. "קרה פה נס, ואני מודה על זה".

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרו של מרסל טליה ז"ל.