מתכון: כריך עם שניצל מאת ריטה פלד, אחותו של דניאל שיינקרמן ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. 

אדם שהיה עובר ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בין פרישמן לגורדון, בשעות הערב המאוחרות ונכנס ל"דיזי" בשעה שדניאל שיינקרמן היה במשמרת, סביר להניח שהיה נתקל קודם כל בחיוך הענק והכובש שלו ואז במשפט הקבוע: "רוצה צ'ייסר? בוא, תיכנס ותשב". וזה כמעט תמיד היה עובד, מספרת ריטה, אחותו הגדולה, אנשים אהבו לשבת אצלו בבר. כאלו שכבר הכירו אותו או כאלו שפגשו בו לראשונה – משהו בעיניים הטובות ובנוכחות שלו גרמו להם לרצות לשפוך אצלו את הלב.

דני, כמו שהיא קוראת לו, "היה הבחור הכי חיובי שיש. תמיד רצה ויכול היה לכבוש את העולם, לא בכוח אלא עם החיוך הענק, הניצוץ בעיניים ושמחת החיים המידבקת". כשלא היה בדיזי, הבר שבו גם היה שותף, התאמן, גלש, ניהל את השיווק של חברת "איסתא ספורט", העוסקת בתיירות ספורט בעולם, ובמקביל עמל על הקמת חברת הפקות עם חברים וחברת שיווק משלו. 

למרות כל זאת, כשרק הייתה מבקשת ממנו עזרה עם ילדיה, אלכס וליאם, מיד פינה זמן לשני אחייניו הקטנים ששלטו בו ביד רמה, היא מספרת, וחיוך מתפשט על פניה כשהיא נזכרת בכמה סיטואציות שבהן נענה לגחמותיהם. הוא ציפה בהתרגשות גדולה להיות דוד לבנה השלישי, אך לא זכה לראות אותו. 

ב-7 באוקטובר בילה דניאל עם חבריו במסיבת הנובה. למרות שהיה איש חיי לילה ובליין, זו הייתה הפעם הראשונה שבה נסע למסיבת טבע מהסוג הזה, מספרת ריטה. עם תחילת האזעקות, הם התארגנו לצאת מהמסיבה בצורה רגועה. חלק מהחברים חזרו לכיוון באר שבע, ואילו דניאל ושני חברים נוספים אספו לרכבם עוד שתי בנות והחלו לנסוע יחד על כביש 232, שבו ארבו המחבלים למבלים שעמדו בפקק ארוך של מכוניות שברחו מהמסיבה. הם הצליחו להימלט מהרכב ולהתחבא, אבל בסופו של דבר המחבלים השיגו אותם. במשך כמה ימים, עד שזוהה, דניאל הוגדר כנעדר.

מה עבר עליו בשעותיו האחרונות, אומרת ריטה, הם יודעים רק מסרטונים וממעט עדויות שהצליחו לאסוף. מישהי שעבדה באמבולנס סיפרה שדניאל עזר לה לטפל בבחורה פצועה ולא הסכים להשאיר אותה לבד. מסרטון שהגיע לידי המשפחה רק לאחרונה, הם גילו שנרצח בשעה 09:18 בעודו מנסה לברוח ממקום מסתור אחד לאחר.

הוא נולד בחולון בשנת 1998, לסבטלנה ופליקס שיינקרמן, כשבע שנים אחרי שעלו מברית המועצות ובהפרש של עשר שנים מאחותו ריטה. כשגדל הפך לשחקן הוקי מצטיין, זכה לשחק בנבחרת ישראל, אך בחר בשירות קרבי משמעותי והתגייס לגדס"ר צנחנים.

המטבח בבית שבו גדלו, מספרת ריטה, התבסס בעיקר על אוכל פשוט שאפשר להקפיא ולחמם כיוון שההורים עבדו קשה מחוץ לבית. גם מנת כריך השניצל של דניאל היא כזאת: כמי שהיה מתרוצץ כל היום בין שלל עיסוקים, כולל אימוני כושר, הוא חיפש דברים פשוטים, מהירי הכנה, שנוח לאכול בין לבין וגם מכילים הרבה חלבון. "דני בקלות היה מסיים לבד חצי קילו חזה עוף בכריך. תמיד צחקנו שהוא היה לוקח מאמא שלי חמישה קילו חזה עוף וזה היה מספיק לו ליומיים".

בעודה מכינה את הכריך לזכרו של אחיה, נזכרת ריטה איך כילדה כמהה לאח קטן, ואיזו שמחה גדולה מילאה אותה כשנולד ואיתה גם תחושת אחריות. איך הייתה קמה אליו בלילות כשהיה בוכה, עד שאמה גילתה את זה והסבירה לה שזה לא התפקיד שלה. בגלל הפרש הגילאים הגדול, החיים הרחיקו ביניהם, אבל דווקא בשנים האחרונות הקשר שלהם נהיה יותר ויותר קרוב. במשפחה הקטנה שלהם, אומרת ריטה, הידיעה שיש להם זה את זו בעולם תמיד ליוותה אותם. אבל עכשיו, היא נשארה בלעדיו.