מתכון: משה בתיבה ופתיתים מאת סיגל חליפה, אמה של גאיה חליפה ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. סיגל, אמה של גאיה חליפה ז"ל, מכינה משה בתיבה ופתיתים, המנה שבתה הייתה מבקשת ממנה כשרצתה פינוק.

"אם גאיה הייתה רואה את המעמד הזה, שאני עומדת ומבשלת ומצלמים אותי, היא הייתה נקרעת מצחוק", אומרת סיגל חליפה ומוחה דמעות של כאב שהתערבבו בהן דמעות של צחוק. "גאיה אהבה את המטבח, זה היה המקום שלה, לא שלי", היא מודה. היא ידעה שאמה אינה הבשלנית הטיפוסית, לכן כשרצתה ממנה פינוק, היא הייתה מבקשת שתכין לה משה בתיבה ופתיתים. "היא ידעה שממני לא יצא יותר מזה", מוסיפה סיגל בחיוך.

במטבח ביתם בקריית אונו, סיגל משטחת על השיש את בצק העלים המוכן וחותכת ממנו רצועות, שאותן תלפף עוד רגע סביב הנקניקיות, תבריש בביצה עם שומשום ותכניס לתנור. היא לא מכינה דברים מסובכים וגם אין אצלה כמויות מדויקות, בדיוק ההפך מגאיה, היא מספרת. גאיה אהבה מאוד לאפות וחלמה לפתוח יום אחד מאפייה משלה. הכל אצלה היה מדויק ולפי משקל, ואם הטעם והמראה לא היו יוצאים מושלם כפי שרצתה, היא לא הייתה מגישה. אבל לאוכל של אמה היא הייתה סלחנית, אומרת סיגל בגעגוע, כי באוכל יש משהו מחבר ומנחם, וכשאמא מכינה יש יותר הכלה והבנה.

הכלה והבנה היו חלק מהאופי של בתה, שהייתה מלאת חמלה ואהבה מצד אחד, אבל גם מצוידת בחוש הומור חד ומשובח מהצד האחר. ילדה רגועה ושקטה שקל לגדל, מספרת אמה. אחרי שסיימה את השירות הצבאי כחובשת בדובדבן, יצאה גאיה לטיול הגדול בדרום אמריקה, שם נפתחה לעולם, גילתה את החיים ובעיקר את עולם המוזיקה שהילך עליה קסם. אותו הקסם שהוביל אותה לפסטיבל נובה ברעים, ליד קיבוץ בארי.

ביום שבת, 7 באוקטובר, בשעה 04:30 לפנות בוקר, היא הגיעה למסיבה יחד עם חברתה הטובה רומי גונן. שעתיים לאחר מכן כבר החלו האזעקות. בכל הזמן הזה היו איתן הוריה, סיגל ואבי, בקשר טלפוני. תחילה הנחה אותן האב להתרחק מהרכב ולתפוס מחסה. "עוד לא הבנו את גודל האירוע", משחזרת סיגל. אבל כשהתמונה החלה להתבהר והם הבינו שהשטח מלא מחבלים ושוטרים חוסמים את היציאה, החלו הבנות לברוח רגלית כשהאב מנחה אותן מרחוק לאיזה כיוון לברוח ואיפה להסתתר.

הן הצליחו להסתתר יפה די הרבה זמן, מספרת סיגל, ובשעה 10:00 אמרה גאיה שחבר עם רכב יבוא לאסוף אותן. היא ביקשה מאביה שיצא לקראתם ויפגוש אותם באשדוד, אך הוא הספיק להגיע עד לראשון לציון. ב-10:12 גאיה התקשרה, והוא שמע אותה אומרת לו: "אבא, יורים עלינו". הוא שמע את היריות, והוא שמע את שתי הנשימות האחרונות של בתו. את רומי גונן, חברתה, חטפו המחבלים לעזה (בהמשך שוחררה).

גאיה לא הספיקה להגיע לגיל 24. היא נרצחה בת 23 ו-11 חודשים, "זה סימבולי ומצמרר, כי תאריך הלידה שלה הוא 23.11", מספרת סיגל בדמעות. גאיה תמיד חלמה על חמישה ילדים ואפילו היו לה שמות לכולם, אבל השם היחיד שהסכימה לגלות להוריה הוא בארי. עוד סימן, אומרת סיגל. 

כשהמאפים זהובים ומוכנים, היא מוציאה אותם בזהירות מהתנור, ועל הזרוע האוחזת בתבנית החמה נחשף קעקוע. אחרי שקמו מהשבעה, הלכו יחד ההורים עם שני אחיה של גאיה, נגה ועידו, לקעקע על גופם את הסמל שגאיה חרטה על גופה חמישה חודשים לפני שנרצחה: גרמופון ובתוכו לב אדם. "הוא מסמל כל כך הרבה מגאיה", אומרת האם, "הלב שלה היה במוזיקה, ובפסטיבל מוזיקה הלב שלה נדם".

על שולחן האוכל המשפחתי מניחה סיגל את הפתיתים לצד המאפים ולא שוכחת למזוג לכוס מיץ פטל, כמו שגאיה אהבה. "בכל פעם שאני מדברת על גאיה הלב מתכווץ והבטן מתהפכת, אבל להכין את האוכל שלה זה לגעת בקרביים", היא אומרת ומתקשה לעצור את הדמעות. "זה לדעת שהיא לא תגיע לאכול, וזה הכי קשוח".

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף #A_Place_at_the_Table כדי לסייע בהנצחת זכרה של גאיה חליפה ז"ל.