מתכון: סיגה וואט (תבשיל בשר אתיופי מסורתי) מאת גילה אזנאו, אחייניתה של עדנה מלקמו ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. גילה אזנאו, אחיינתה של עדנה מלקמו ז"ל, מכינה לזכרה סיגה וואט, תבשיל בשר אתיופי מסורתי, שאת רזי הכנתו למדה מדודתה המנוחה. 

את מגע אצבעותיה של דודתה בשיערה, גילה אזנאו לא תשכח. כשהיא ממלאת את החדר בנוכחותה הבלתי נשכחת ובשמחת חיים, הייתה עדנה מלקמו ז"ל אוספת קווצת שיער בין אצבעותיה וקולעת אותה בזריזות לצמה ארוכה מהודקת. ואז עוד אחת, ועוד אחת, עד שהראש כולו היה הופך למקלעת צמות מופתית. הן היו מגיעות אליה כולן – אחיות, בנות דודות, אחייניות, חברות וגם לקוחות, שביקשו לא רק לסדר את שיערן אלא גם לבלות בחברתה של עדנה, ליהנות מרגעים של צחוק, שיחות ואחוות נשים.

שעות רבות, מאז הייתה ילדה ועד שבגרה, בילתה גילה בחברת דודתה, שהפכה עם השנים לחברת אמת. לפני שנתיים, כשהחליטה גילה שהיא רוצה לחזור לשורשים וללמוד לבשל אוכל אתיופי מסורתי, הייתה זו אמה שלימדה אותה, אך הדודה עדנה היא שנתנה לה טיפים וגילתה לה את כל הסודות. גם עכשיו, כשהיא מעמידה על כירת הגז במטבח ביתה את הסיר שבו תבשל את הסיגה וואט, תבשיל בשר אתיופי מסורתי, היא נזכרת איך הסבירה לה עדנה שהסוד הוא להתחיל עם הרבה בצל, ולטגן אותו בסבלנות עד שהוא הופך שחום. 

עדנה מלקמו נולדה לפני 45 שנה באתיופיה, ועלתה לארץ עם הוריה וחמשת אחיה במבצע שלמה. מלבד המספרה הביתית שהפעילה בביתה באופקים, כל חייה עבדה בתחום הטיפול. ב-7 באוקטובר, כשהחלו האזעקות, היא סיימה משמרת כמטפלת בכפר השיקומי "עדי נגב – נחלת ערן". על אף שבעלה ביקש ממנה שתישאר שם ולא תצא עד שהמצב יירגע, היא התעקשה לחזור הביתה ולהיות איתו ועם שלושת ילדיהם. 

היא יצאה ברכבה לכיוון הבית בשעה שבע בבוקר, ונקלעה למתקפה של מחבלי חמאס שחדרו לאופקים. היא נורתה, סטתה מהכביש והתנגשה בעוצמה בחומת בטון, לא הרחק מביתה של אחותה הגדולה, אמה של גילה. בערב זיהתה האחות את רכבה המרוסק של עדנה. הוא היה ריק, רק התיק שלה נותר בתוכו. במשך שבוע הם לא ידעו מה עלה בגורלה וחששו שנחטפה לעזה. גם כשקיבלו טלפון מבחור שראה מה קרה לה והיה איתה ברגעיה האחרונים, הם התקשו להאמין, עד שב-15 באוקטובר הם קיבלו את הבשורה, שגופתה נמצאה ונאספה על ידי כוחותינו.

"איזה מזל שיום לפני כן אמא שלי הכינה סיגה וואט", נזכרת גילה כשהיא מוסיפה לבצלים את הצ'וו, תערובת תבלינים חריפה מהמטבח האתיופי. תוך כדי שהתערובת האדומה-חריפה נמסה בחום הסיר לתוך מתיקות הבצלים השחומים, היא מסבירה את משמעות שם התבשיל: "סיגה" באמהרית זה בשר, "וואט" זה רוטב.  "עדנה אהבה מאוד בשר, וכולם במשפחה ידעו את זה". לכן ביום שישי, כשאמה של גילה הכינה את התבשיל, היא ידעה שהיא חייבת להזמין גם אותה ואת בני משפחתה. בתום הארוחה, יצאה עדנה למשמרת הלילה. זו הייתה הפעם האחרונה שהם ראו אותה.

היא הייתה אור, מתארת אותה גילה – אור לבעלה ושלושת ילדיה, לבני משפחתה, לחברים ולחברות, וגם למטופלים שלה. אנשים, ובעיקר נשים, תמיד התקבצו סביבה. "במשפחה שלנו היא הייתה הדבק המאחד, האמא של כולנו", אומרת גילה, ומספרת על אישה מעצימה עם רצון לטרוף את החיים, שטותניקית בנשמתה, שידעה להצחיק את כולם, נהנתה מאוכל טוב, אהבה לרקוד וידעה לנצל כל רגע. 

כשהתבשיל כבר כמעט מוכן והבשר רך ועסיסי, גילה מערבבת לתוכו שום קצוץ ואת הקמם – תערובת תבלינים המורכבת מבצל ושום מיובשים טחונים עם הל. כמה דקות בישול אחרונות, כדי שכל הטעמים יתאחדו, והתבשיל מוכן. על צלחת גדולה פורשת גילה אינג'רה ומעליה עורמת את הסיגה וואט יחד עם סלט ירקות טרי קצוץ דק. ככה עדנה הייתה רוצה שננציח אותה, היא אומרת, עם אוכל טוב, מוזיקה וריקודים. היא לא הייתה רוצה שנבזבז את הזמן בלבכות עליה, אלא שנמשיך לטרוף את החיים כמו שהיא עשתה.

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף #A_Place_at_the_Table כדי לסייע בהנצחת זכרה של עדנה מלקמו ז"ל.