בארוחות הערב שאירחה בביתה, ידעה מיכל כץ שהאחיינית שלה, עדן בן רובי, לא אוהבת לראות "חתיכות" בבולונז. לכן, תמיד הייתה טוחנת את הבצל, השום והכוסברה ו"מחביאה" אותם ברוטב. המנה נקראת "הבולונז של עדן": נטו רוטב, מבלי לראות את כל המרכיבים, והאחיינית, למרות שלא הייתה חובבת בשר גדולה, תמיד ביקשה מדודתה את המנה הזו בדיוק לארוחות שישי.
בשנה האחרונה לחייה, עדן התחזקה באמונתה והקפידה על כשרות, מה שגרם לה להתאכזב מכך שהיא לא יכולה לטעום מהקינוח החלבי. בעקבות זאת סיגלו היא ודודתה מנהג חדש. "איך שהיא הייתה מגיעה אלינו, הייתי פותחת את המקרר ונותנת לה ביס מהעוגת ביסקוויטים עם הקרם, כדי שאחר כך היא תוכל לאכול את הבולונז. כמובן שאחרי הארוחה היא הייתה גם מכינה לה צלחת לקחת הביתה, היא לא יכלה לעמוד בפיתוי", נזכרת מיכל בכאב. בארוחות שישי המשפחתיות היו לכולם מקומות קבועים. מאז ה-7 באוקטובר, הם הפסיקו לקיים ארוחות משפחתיות כי המקום הקבוע החסר של עדן מכאיב מדי לכולם.
היא אהבה את החיים ותמיד רצתה להיות בכל מקום כל הזמן ולא לפספס שום דבר. "עדן הייתה מביאה את האור לארוחות הערב המשפחתיות", אומרת מיכל. "היינו משחקים במשחקי חברה, איתה היה הכי כיף ומצחיק". בחודשים בהם הייתה בטיול הגדול, היה להם משעמם בלעדיה.
בערב שמחת תורה, 6 באוקטובר, מיכל קבעה עם חברות ולראשונה מזה זמן רב לא התקיימה ארוחת שישי אצלה. עדן אכלה ארוחה מצומצמת עם הוריה, אחיה רועי ובן זוגה אריאל ביטון. השניים הלכו לישון ואמרו שהם יוצאים למסיבה לפנות בוקר, כי עדן רצתה להספיק לצלם את הזריחה.
הזוג הגיע בשעה חמש לפנות בוקר לפסטיבל הנובה. כשהמתקפה החלה, הם הצליחו לברוח למיגונית ליד קיבוץ בארי. עדן עוד הספיקה ליצור קשר עם אמא שלה וביקשה ממנה להזעיק את כוחות הביטחון. ב-8:02 התקבלה ההודעה האחרונה מעדן. מחבלי חמאס הגיעו למיגונית וירו בכל מי שהיה שם. עדן ואריאל נרצחו. היא הייתה בת 23, הוא בן 22.
מגיל 12 כתבה עדן במחברת שלה חלומות ושאיפות: לעשות מיליון, תיק של בלנסיאגה, בעל טוב, שלושה ילדים (בן, בן ובת), לקחת את ההורים לטיול בחו"ל, ועוד משאלות, שחלק מהן הגשימה. היא הייתה אמנית, צלמת וציירת מוכשרת, ואהבה לאפר ולקעקע. אחד מהחלומות ברשימה היה להציג את הציורים שלה בגלריה בניו יורק. אחרי שנרצחה, החלה אמה להגשים את החלומות ברשימה לזכרה, ובין היתר הוצגו יצירות של עדן בגלריה לאמנות בצ'לסי, ניו יורק.
עדן בילתה שעות רבות בים. הייתה קמה בחמש בבוקר לצלם את הזריחה, ציירה על מטקות וגלשנים, והייתה מצלמת את אלוף הארץ בגלישה, דור ביטון. אחרי שנרצחה יצרה המשפחה שיתוף פעולה עם חברת "בילבונג", שייצרה חולצות עם הציורים שלה.
מיכל מספרת, שעדן הייתה בחורה דומיננטית וחברותית מאוד. "היא כל הזמן הרימה לאנשים, ובמיוחד לכאלה שלא היה להם ביטחון – אותם היא הייתה מרימה לגבהים. היא נהגה לומר: 'זה שאני מפרגנת לאחר, מעלֶה אותי'. לכל אחד שהייתה לו יום הולדת, היא תמיד כתבה את הברכה הכי מדויקת והכי חודרת ללב. היה לכולנו כל כך קשה לא לקבל יותר את הברכה השנתית מעדן".
לדבריה, עדן הייתה מאוד תזזיתית, עסוקה בלטרוף את החיים והעולם. אחרי מותה משפחתה הוציאה לזכרה ספר שעומד לצאת לאור. "יש פרק בספר שנקרא 'עדן ללא גבולות', ובתיקייה שלו יש את כל התמונות שלה מחו"ל. היא חזרה מהטיול הגדול ביוני 2023, ועד 7 באוקטובר היא כבר הספיקה לטוס ארבע פעמים! היא עבדה בשביל לטוס. זה היה הקטע שלה – לראות עולם ולחיות את החיים", מספרת מיכל. "עדן היא פספוס לעולם, היה לה עוד כל כך הרבה להגשים. אני רואה מה היא עשתה לאנשים ושומעת את כל הסיפורים עליה, ואומרת לעצמי שהיא יכולה הייתה לתת לעולם עוד כל כך הרבה".
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרה של עדן בן רובי
500 גר' בשר בקר טחון
1 בצל קטן
1 זר כוסברה
4 שיני שום
1/4 כוס שמן זית
שמן
1 קופסה (260 גרם) רסק עגבניות
½ כף פפריקה מתוקה
½ כף קארי
½ חבילת ספגטי
1. טוחנים בבלנדר שמן זית, כוסברה, בצל ושום כחצי דקה עד דקה כך שיהיה קצוץ אך לא מחית.
2. במחבת רחבה מטגנים על אש בינונית-גבוהה את הבשר הטחון, ומערבבים בעזרת כף עץ, מתבלים בקארי ופפריקה מתוקה, עד שצבעו משתנה מכל הצדדים.
3.מוסיפים 2 כפות מתערובת הבצל והכוסברה, רסק עגבניות, ומטגנים יחד כחמש דקות.
4. מוסיפים כוס וחצי מים, מביאים לרתיחה, מנמיכים לאש נמוכה ומבשלים מכוסה 20-30 דקות.
5. מכינים ספגטי לפי הוראות היצרן ומערבבים יחד.
*המתכון המופיע נאמן למתכון המשפחתי ולא בוצעו בו שינויים.