מתכון: עוגת מוס שוקולד מאת חניתה ברעם, אמו של אביב ברעם ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. חניתה, אמו של אביב ברעם ז"ל, מכינה את עוגת יום ההולדת שהייתה מכינה לכבודו בכל שנה באביב. 

עננים לבנים של שמנת שזה עתה הוקצפו מניחה חניתה על עוגת מוס השוקולד לזכר בנה, אביב ברעם ז"ל. "זו הייתה עוגת יום ההולדת שלו", היא אומרת, מתקשה להאמין שהיא מדברת עליו בלשון עבר. "בכל שנה הייתי מכינה אותה יום לפני כי היא צריכה להתייצב במקרר, ובבוקר יום ההולדת היא תמיד חיכתה לו בחגיגיות על השולחן". 

את המתכון, היא מספרת, קיבלה מחברה והייתה מכינה אותה לאירועים משפחתיים שונים. אביב, שהתאהב בעוגה בעלת שלוש השכבות, ביקש שתכין אותה לכבוד יום הולדתו שנה אחר שנה, עד שהפכה לעוגת יום ההולדת הקבועה שלו. במשך השנים היא השתנתה פה ושם בהתאם להעדפותיו של אביב – עם פחות קצפת, בלי אגוזים קצוצים במוס ובלי קישוטים, "פשוטה, כפי שאביב אהב." 

הוא היה חבר כיתת הכוננות של קיבוץ כפר עזה, וב-7 באוקטובר רץ לתוך התופת להציל את הבית, להציל את הקיבוץ, מספרת אמו. בשעה 6:30, כשהחלו להישמע האזעקות, השאיר את חלי אשתו ואת ילדיהם הקטנים, עומר ורני, בממ"ד ורץ עם חבר נוסף לנשקיית הקיבוץ. כשהבין את גודל האירוע כתב לאמו לנעול את הבית ואת החלונות, דבר שבדיעבד הציל את חייה. הוא וחבריו הצליחו להוציא את הנשקים ולהילחם, וכשהבינו שזה קרב אבוד, תכננו לסגת ולחכות לחיילים. בדרך הם ראו שני חברים פצועים ורצו לעברם לעזור להם. מארב של מחבלי חמאס חיכה להם, ואביב נורה ברגלו. כשהוא פצוע, התקשר לאשתו שתעדכן את כולם שהמחבלים לבושים מדי צה"ל ושלא יעזו לפתוח להם את הדלתות. הוא גם דאג להרחיק מהזירה חבר נוסף שבא לחלצו, מחשש שמארב המחבלים יפגע גם בו. הוא נותר להמתין לכוחותינו, אך הם לא הגיעו בזמן, ואביב דימם למוות. רק אחרי שלושה ימים הגיעה הידיעה שנהרג. בהודעה האחרונה ממנו בווטסאפ המשפחתי הוא כתב, ככל הנראה בשארית כוחותיו, "הוא את כולם אוהב".

זה היה סוף מאוד אופייני לאביב, אומרת חניתה. אם לא היה עוצר לעזור לחבריו הפצועים, ייתכן והיה מצליח להינצל, אך מאידך, אם לא היה עוזר להם, כנראה שלא היה יכול להמשיך לחיות עם עצמו. "הוא עשה מה שהיה צריך לעשות", היא קובעת, וזה היה אביב שלה. הבן הבכור, שתמיד רק חיפש איך לעזור, שהתקשר אליה בכל יום לבדוק מה היא צריכה ומה הוא יכול להביא לה ואיך להקל עליה. שאהב ים, טיולים, רכבי שטח, אבל בעיקר אהב לשבת עם חברים. הילד הגדול שלה, שידע לבשל טוב ממנה ונהנה תמיד לארח בביתו את חבריו הרבים. ולא משנה אם היה מארח אותם לערב בשרים ליד המנגל הגדול שלו, לארוחת פיצות סביב הטאבון או לסיר של חמין בשבת בבוקר, זה תמיד כלל גם כוסית ערק, ובהמשך נוסף יין טוב.

הוא נולד לחניתה ולעפר בחודש מארס 1990, בתחילת העונה שבה הכל פורח ומתעורר לחיים, לכן בחרה לקרוא לו אביב. אבל עכשיו, היא אומרת, אין לה יותר אביב. 

"אביב, שום דבר לא פורח/ אני רוצה שתחזור/ עם הגשם שיהיה לי שמח/ אני רוצה לדבר איתך עוד/ ולשתות מספיק יין שאפילו תרקוד/ אז תרקוד/ בוא תרקוד/ איתי"

את המילים האלה שר בגעגוע הזמר עברי לידר לאביב, שהיה מנהל הבמה שלו בעשר השנים האחרונות, ועבד גם עם אמנים נוספים, בהם חנן בן ארי. במרוצת השנים, הפך אביב לחבר קרוב של לידר. את השיר הוציא לידר במארס האחרון לכבוד יום הולדתו של אביב, וגם הטביע את מילותיו על סדרת בקבוקי יין לזכרו.

בזמן שהיא מפרקת מהמיקסר הידני את זוג המקציפים עטורי שאריות קצפת, נזכרת חניתה איך כשהיו אביב ואורי אחיו הצעיר ילדים, הם היו רק מחכים לרגע שבו תסיים את הכנת העוגה. כל אחד מהם היה מקבל מקציף ומלקק בשקיקה. עכשיו, היא אומרת, עומר, בנו של אביב, זוכה בתענוג ובקרוב תצטרף אליו גם רני, אחותו הקטנה. 

עומר אמר לה שהוא מפחד שישכח את אבא, את המגע שלו, את הסיפורים שהיה מספר לו לפני השינה, מספרת חניתה בעיניים דומעות. "היינו צוחקים עליו, שכל ערב הוא היה מתחיל פסטיבל מספרי סיפורים ומספר לעומר עוד סיפור ועוד סיפור עד שהיה נרדם בעצמו", היא נזכרת בגעגוע בהנאה מרגעים קטנים בשגרת החיים, שכבר לא ישובו. "אנחנו נעשה הכל כדי שהוא יזכור", היא פוסקת, וכשהיא מכניסה את העוגה למקרר להתייצבות של לילה, היא מוסיפה כי בעוד יומיים יחול יום הולדתה של חלי, והשנה היא תזכה לקבל את העוגה במקום אביב.

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף #A_Place_at_the_Table כדי לסייע בהנצחת זכרו של אביב ברעם ז"ל.