"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד.
הם סיימו לאכול את ארוחת הערב של יום שישי והוא יצא למסיבה עם חברים, נזכרת מירטה ורבר בפעם האחרונה בה ראתה את בנה אלון. היא הספיקה לצעוק לו "ביי מותק, אני אוהבת אותך", ואז הוא יצא מהבית והיא לא ראתה אותו יותר. רק בשבת בבוקר כשניסתה להשיג אותו והוא לא ענה, היא התחילה לעשות בירורים והבינה שהמסיבה בה בילה עם חבריו הייתה מסיבת הנובה.
את עוגת התפוזים שהיא מכינה לזכרו נהגה להכין במהלך סופי השבוע מיום כיפור ובמשך כל החורף. עם בוא הקיץ הייתה מפסיקה ומחכה עד שנה הבאה, כי מיץ תפוזים טרי זה רק בחורף, היא מסבירה. "וכל קיץ מחדש אלון היה מחכה עד יום כיפור ושואל מתי כבר אכין את העוגה".
התוספת של קרם השוקולד מעל, זו כבר הייתה הצעה של אלון, שיום אחד ביקש מאמו לשדרג את העוגה האהובה. הציפוי המתוק-מריר "הפך אותה לקטלנית", לדברי מירטה ומאז היא מכונה במשפחה -"העוגה של אלון".
אלון נולד למירטה ודני ורבר ב-2 בפברואר 1997, האמצעי בין שני אחים – תום הגדול וליאן הקטנה. כשהיה תינוק עברה המשפחה לבודפשט, בירת הונגריה במסגרת עבודתו של אביו, ושם גדל והתחנך עד כיתה ג'. כשחזרה המשפחה ארצה, היא התמקמה ברעננה.
אלון, מספרת אמו, אהב מאוד ספורט והיה אנציקלופדיה מהלכת בכל מה שקשור לכדורגל. תמיד היה ילד טוב ומוקף חברים, אבל רק אחרי מותו שמעו מחבריו כמה היה מלא נתינה ורצון לעזור ועד כמה היה משמעותי עבור כל אחד מהם – "לא ידענו איזו השפעה הייתה לו על אחרים". הוא היה צנוע ולא מאלו שאוהבים להתבלט, היא מסבירה, ויחד עם זאת הוא היה הבסיס של החבורה וזה שכולם באים להתייעץ איתו. השם שלו, היא מדגישה, מאוד התאים לו – אלון – מישהו חזק להישען עליו.
למסיבת הנובה הוא נסע עם קבוצה גדולה של חברים. בבוקר כשהחלו האזעקות הם ניסו לצאת משם בשיירה של שלוש מכוניות. אלון היה ברכב הראשון עם חברו גיא אילוז ז"ל. הם נסעו צפונה עד שהגיעו למחסום של המשטרה שלא נתנה להם לעבור והחזירה אותם דרומה. סמוך לקיבוץ רעים, ירו עליהם. אלון שישב ליד הנהג נפגע במקום ונהרג. בסרטון קשה לצפייה שהסתובב ברשתות רואים את המחבלים מבצעים בו אף וידוא הריגה מחוץ לרכב. גיא שנהג, צעק לחברים בטלפון "פגעו באלון!" והתחיל לברוח. הוא נחטף לעזה ונרצח בשבי חמאס. "בבית כשהתחיל כל הבלגן לא דאגנו כי חשבנו שהוא במסיבה באזור ירושלים". מירטה מספרת ששלחה לו הודעה בשעה 08:30 "מה איתך?" וכמובן שלא הייתה תשובה כי בשעה הזו הוא כבר לא היה.
מאז היא לא הכינה את "העוגה של אלון", עד היום שבו פגשנו אותה ב-02.02.2025, בתאריך יום ההולדת של אלון שבו היה אמור לחגוג 28 שנים. את התבניות עם עוגות התפוזים המצופות קרם שוקולד היא סיפרה לנו כי תיקח איתה לבית העלמין לו הם קוראים עכשיו "החצר של אלון".
שם, בשעת השקיעה הם ייפגשו עם חברים ומשפחה ויאכלו אותן לצד קפה, תה, עראק ונשנושים. "נשב עם אלון, נרים כוסית לכבודו", היא אומרת ומוסיפה -"אנחנו עושים שם יותר שמח מאשר עצב". וזה גם המסר שחשוב לה להעביר לאחים של אלון ולחברים שלו -"לצד הכאב אפשר גם לשמוח. שום דבר לא נעצר. אנחנו ממשיכים ככה".
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרו של אלון ורבר ז"ל
לעוגה:
- 4 ביצים, מופרדות לחלבונים וחלמונים
- ½ כוס (100 גרם) סוכר
- מיץ מ-2 תפוזים (כ-¾ כוס, 180 מ"ל)
- קליפה מגוררת מ-1 תפוז בינוני
- ½ כוס (120 גרם) שמן נייטרלי
- 1 שקית (10 גרם) סוכר וניל
- 2 כוסות (280 גרם) קמח תופח
- 1 תפוז סחוט (לסיום האפייה)
לציפוי:
- 150 גרם שוקולד מריר
- 50 גרם חמאה
- 10 כפות חלב
- מכינים את העוגה: מחממים תנור ל-180 מעלות. מקציפים את החלבונים במיקסר עם וו הקצפה במהירות גבוהה. מוסיפים בזרזוף איטי את הסוכר, עד לקבלת קצף יציב מאוד.
- את שאר מרכיבים, כולל החלמונים, טורפים בקערה נפרדת. מתקבלת תערובת סמיכה יחסית – אל דאגה, כך זה אמור להיות. מקפלים פנימה בהדרגה, באמצעות לקקן, את קצף החלבונים.
- מעבירים את המסה לתבנית אינגליש קייק מרופדת בנייר אפייה עד כ-¾ גובה, ומכניסים לתנור לכ-40 דקות – עד שהעוגה שזופה וסכין שנכנס אליה יוצא יבש.
- לקראת סיום האפייה מכינים את הציפוי: ממיסים את כל המרכיבים בסיר קטן מעל להבה נמוכה. מערבבים כל הזמן עד שמתקבלת תערובת אחידה.
- מוציאים את העוגה מהתנור. יוצקים עליה מיץ תפוזים, ולאחר מכן יוצקים את ציפוי השוקולד. משאירים את העוגה בחוץ עד שמגיעה לטמפ' החדר והציפוי מתמצק. לאחר מכן ניתן לשמור אותה בקירור או על הדלפק.
