מקום בשולחן הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. איילת קציר מכינה את הקינוח שדוד בעלה היה מתענג עליו בכל פעם שהכינה אותו עבורו.
בכפר עזה כולם הכירו את האיש בעל רעמת השיער, הידיים החסונות והלב הרך ומלא האהבה, שלהקת יונים הייתה מרחפת מעליו במעין מחזה מדהים. האב, הסב והחבר, שכונה בפי כל קצ'קו, כונה בפי איילת אשתו פשוט דוב או מאמי דוב.
דוב שלה, היא מספרת, אהב ג'יפים וטיולים בארץ, והיה מארגן להם באופן קבוע טיולי שטח שאליהם היו יוצאים עם חמש משפחות נוספות. "טיולי קצ'קו" הוא קרא להם, וכמו מדריך מנוסה היה נערך ולומד את השטח מראש עד הפרט האחרון כשהוא רכוב על גבי ג'יפ מדגם גרנד צ'ירוקי שאותו איבזר, שידרג והיה מתקן במו ידיו.
ביום שבת, ה-7 באוקטובר, הוא יצא לטיול ג'יפים עם חבורת מטיילים לכביש 10 שנפתח לכבוד החג. הפעם, איילת לא הצטרפה כיוון שקבעה לצאת לקטיף תותים עם בנם ונכדתם. בשעה 6:25 הוא יצא מביתם בכפר עזה, ובשעה 6:40 הוא התקשר, אחרי שהחלו ההפגזות. היא ישנה חזק ולא שמעה אותן. רק צלצול הטלפון שלו העיר אותה. הוא ביקש ממנה שתיכנס לממ"ד והיא ביקשה ממנו שלא יחזור, אבל היה לה ברור שהוא כבר בדרך הביתה. כשלא חזר, היא הבינה מיד שמת, "כי אין מצב שהוא היה ככה נעלם לי. גם אם היה נחטף, היה מוצא דרך לסמן לי", היא אומרת. ובאמת, כפי שהכירה אותו, מיד אחרי שסיימו לדבר הוא נסע הביתה, ונורה בשער הקיבוץ, בג'יפ חלומותיו, והוא בן 72.
חמישה ילדים היו לדוד קציר ז"ל ולאשתו איילת, שניים מהם מנישואיו הראשונים. "התאהבתי בו בצורה נואשת", היא מתוודה. "היו לנו חיים זוגיים סוערים כי שנינו מאוד דעתניים ועקשנים, אבל הייתה גם אהבה מאוד גדולה ומיוחדת. הוא היה החבר הכי טוב שלי ויכולתי לסמוך עליו בעיניים עצומות".
במשך שנים עבד דוד בגד"ש (גידולי שדה) בכפר עזה והפך למומחה ארצי בגידול תפוחי אדמה. כשיצא לפנסיה בגיל 70 החליט להגשים את חלומותיו. אחד מהם היה גידול יוני דואר. "ברגע שנכנס לו ג'וק לראש הוא לא היה מוותר", איילת מספרת. וכפי שמימש את חלום הג'יפ וטיולי השטח, כשיצא לפנסיה חלקית בגיל 67, חזר יום אחד עם שתי יוני דואר מאחד הכפרים הערביים.
תחת טיפולו המסור התרבו היונים ומילאו חמישה שובכים, שאותם בנה במו ידיו והתקין בהם מערכת מים מיוחדת שיצר. את הגוזלים שבקעו היה מאכיל בעצמו עם מזרק קטן וגם נותן לכל אחד מהם שם מצחיק. הם הפכו ללהקה של ממש, עם מעל מאה יונים, שהיו מתעופפות ומרחפות סביבו.
כל דבר שעניין את דוד הפך אצלו לתחום התמחות, מספרת איילת בגאווה. הוא היה יצירתי ואוטודידקט והקדיש את חייו לכל מה שעורר בו סקרנות. ובאותה נשימה, גם תמיד רצה לתת מעצמו ולעזור לאחר. היא מספרת שדאג לאסוף ולהסיע חיילים מתחנת האוטובוס לבסיס, וגם משביע אותם שיתקשרו אליו אם הם צריכים עזרה בדרך חזרה. את אחת השכנות היה מסיע לבעלה שבבית אבות ולשכנה אחרת היה עוזר עם הקניות. יום אחד, כששמע יללות חתול, גילה חתולה פצועה שקרס של חכה נעוץ בפניה. הוא טיפל בה והציל את חייה, ומאז הייתה הולכת אחריו לכל מקום בהכרת תודה, מטפסת עליו, נכרכת סביב צווארו.
"אבל בשלן גדול הוא לא היה", איילת מחייכת כשהיא נזכרת במעט הדברים שכן היה מכין, כמו קיגל, סופריטו, ומלוואח קנוי שהיה מטגן במחבת, מעיף באוויר כדי להפוך אותו ועושה מזה טקס שלם. זה לא מנע ממנו כמובן להתענג על אוכל ויותר מכל על מתוקים – רצוי עם קצפת, היא מדייקת. "ביום ההולדת שלו תמיד ביקש עוגה של חמש שכבות עם מלא קרם". אבל הכי אהב כשהייתה מפנקת אותו בפחזניות ממולאות קרם פטיסייר, והיה מודה לה אפילו יותר אם הייתה גם טובלת אותן ברוטב שוקולד חם.
״הוא מת מאושר, וגם לא סבל. את כל חלומותיו הוא הגשים ואני מתנחמת בזה", אומרת איילת. "שבועיים לפני שהוא נרצח ישבנו בסלון וראינו סדרה. פתאום הוא אמר: 'אני כל כך בר מזל, יש לי את כל מה שאני רוצה וכל מה שאני צריך – אהבת חיי, ילדים, נכדים'".
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף #A_Place_at_the_Table כדי לסייע בהנצחת זכרו של דוד (קצ'קו) קציר ז"ל.
לבצק:
100 גרם חמאה חתוכה לקוביות
½ כוס (120 מ"ל) חלב
½ כוס (120 מ"ל) מים
1 כף (15 גרם) סוכר
¼ כפית מלח
1 כוס (140 גרם) קמח
4 ביצים גדולות
מעט אבקת סוכר
למילוי:
2 כוסות (500 מ”ל) שמנת להקצפה
¼ כוס (60 מ"ל) חלב
1 חבילה (80 גרם) אינסטנט פודינג וניל
2 כפות אבקת סוכר
לקרם שוקולד:
200 גרם שוקולד מריר
50 גרם חמאה
*השימוש בכוס מידה של 250 מ”ל
- מכינים את הבצק: בסיר קטן שמים חמאה, חלב, מים, סוכר ומלח. מבשלים על אש גבוהה ומביאים לרתיחה תוך ערבוב עם כף סיליקון (או עץ) עד שהחמאה נמסה והרכיבה מבעבעת.
- מוסיפים את הקמח ומנמיכים לאש נמוכה-בינונית. מערבבים תוך כדי מעיכה עד שהתערובת מתאחדת לכדור בצק ונפרדת מדפנות הסיר, במשך כ-3-2 דקות.
- מעבירים את הבצק לקערת מיקסר עם וו גיטרה ומערבלים במהירות בינונית כ-3 דקות (אפשר גם ידנית – לטרוף חזק עם כף עץ).
- מורידים את מהירות המיקסר ומתחילים להוסיף את הביצים – בכל פעם רק ביצה אחת עד שנטמעת בתערובת ואז מוסיפים את הביצה הבאה. אחרי שכל הביצים נטמעו, צריך להתקבל בצק דביק ואלסטי. חשוב לשים לב שהבצק נוזלי ולא קשה (אם הוא קשה אפשר להוסיף עוד חצי ביצה עד ביצה במידת הצורך).
- מעבירים את הבצק המוכן לשקית זילוף (או שקית ניילון שקוטמים את הקצה שלה קצת פחות מסנטימטר).
- מזלפים ואופים: מחממים את התנור ל-200 מעלות (לא טורבו) ומניחים ניירות אפייה על תבניות התנור. מזלפים את הבצק על נייר האפייה (חשוב להשאיר רווח של 3 ס"מ בין פחזנית לפחזנית).
- מפזרים על הפחזניות שכבה דקה של אבקת סוכר (חשוב שהיא תהיה דקה, אחרת הסוכר לא ימס בתנור) ומכניסים לתנור.
- מורידים את הטמפרטורה ל-180 מעלות ואופים כ-35-30 דקות עד שהן זהובות. לא פותחים את דלת התנור בזמן האפייה.
- בגמר האפייה, בעזרת סכין חדה משוננת, יוצרים פתח קטן בצד כל פחזנית.מחזירים אותן לתנור (שכיבינו אבל השארנו את הדלת סגורה לכליאת החום), ל-10 דקות, עם דלת מעט פתוחה לאידוי הלחות.
- מכינים את המילוי: במיקסר עם וו הקצפה מקציפים יחד את כל חומרי המילוי במהירות גבוהה כ-2-1 דקות עד שמתקבלת קצפת יציבה. מעבירים לשקית זילוף וממלאים את הפחזניות.
- מכינים את ציפוי השוקולד: מחממים בסיר קטן את מרכיביו עד שהשוקולד והחמאה מתאחדים לקרם חלק.
- שופכים מעט שוקולד על הפחזנית ולאחר שהוא מתקשה, ומגישים.
*המתכון המופיע נאמן למתכון המשפחתי ולא בוצעו בו שינויים.
