מתכון: פנקייק ריוויון מאת קרן פלש, בתם של יגאל וסינדי פלש ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. 

בבית משפחת פלש, מאז שהבנות היו קטנות, הכנת פנקייקים הייתה אירוע משפחתי. "פנקייק צריך לאכול חם", מסבירה בתם קרן פלש – אז בזמן שהן היו יושבות עם יגאל אביהן סביב שולחן האוכל, הייתה האם סינדי מלהטטת במטבח, יוצקת מהבלילה למחבת החמה ומוציאה ממנה פנקייקים חמימים בזה אחר זה. "והריח", נזכרת קרן בגעגוע, "היה מטמטם". לפעמים הן לא היו עומדות בפיתוי ונכנסות למטבח לגנוב פנקייק תוך כדי הכנה, מתחרות ביניהן מי תצליח לשים את ידה על הכי בהיר בערימה.

את המתכון לבלילה, היא מסבירה, הביאה איתה אמה מארצות הברית, שם נולדה וגדלה. מתכון אמריקאי על בסיס רוויון, שמניב פנקייקים שמנמנים ותפוחים במיוחד, שאפשר לאכול עם תוספת מתוקה או מלוחה. "כילדות היינו אוכלות אותם עם מייפל ואבא שלי היה אוכל אותם עם פסטרמה או אבוקדו". היא צוחקת, "היינו מסתכלות עליו בהלם, אבל כשגדלנו התחלנו גם אנחנו לאכול פנקייק מלוח ולקנח במתוק. זו הייתה חוויה משפחתית רב תרבותית".

גם כשבגרו והיו מגיעות להוריהן לביקור, מספרת קרן, מיד הייתה אמה שולפת את המחבת ומתקתקת סעודת פנקייקים משפחתית כהלכתה. וכשהייתה מסיימת להכין את כולם, מהבלילה שנותרה בקערה הייתה סינדי מתקינה לעצמה פנקייק אחד, גדול במיוחד, ומתיישבת לאכול איתם.

סינדי ויגאל פלש הספיקו לחגוג 40 שנות נישואים ביולי 2023. הם הכירו בקיבוץ ניר עם, אליו הגיעה סינדי כמתנדבת מארצות הברית ואילו יגאל, בן לניצולי שואה, הגיע אליו במסגרת גרעין נח"ל ונשאר. אחרי ארבע שנים נישאו, והקימו את ביתם בקיבוץ כפר עזה. שם גם נולדו שלוש בנותיהם, מעיין, טלי וקרן. במהלך 2023 הם שיפצו את ביתם, ועברו להתגורר באופן זמני בבאר שבע. הם שבו לביתם המחודש כעשרה ימים לפני 7 באוקטובר.  

כשהחלו האזעקות, נכנסו בני הזוג לממ"ד יחד עם כלבתם, מתורגלים כמו בכל פעם שהסירנות היו מרעישות את הקיבוץ הצמוד לגדר המערכת. הפעם הזו, הם הבינו, הייתה שונה מקודמותיה. במשך כל היום שהו בממ"ד, צמודים לוואטסאפ, שולחים עדכונים ותמונות. בסביבות השעה 17:00, התקרבו המחבלים לכיוון ביתם, פרצו לממ"ד וירו בשניהם. את הכלבה של ההורים לא מצאו בנותיהם עד היום.

הוריה, אומרת קרן, היו "ההורים הכי טובים שיש", אנשים מלאים באור שהאמינו תמיד בטוב. "בכל מקום שהם היו בו, הם השאירו קצת יותר טוב ממה שהיה קודם". את אמה היא מתארת כטיפוס החולם, שמאמין שתמיד צריך ללכת בעקבות הלב, בעוד אביה, שלמד הנדסה ועסק כל חייו בחקלאות, היה איש פרקטי. שני הפכים שמשלימים זה את זה, היא קובעת, "היא הייתה צריכה את המסגרת והוא את הניצוץ".

אהבתם הגדולה למטבח הייתה משותפת וגם שם השלימו זה את זה בהרמוניה. בעוד אביה היה אמון על הבישולים, אמה הייתה לרוב אחראית על תחום האפייה והקינוחים. הוא היה מחפש מתכונים ומשנה אותם, מנסה טרנדים ומוסיף תיבול לפי טעמו, ואילו היא נותרה נאמנה למתכונים המדויקים, נהנית מהקסם שיוצרת בכל פעם האפייה. הייתה לה מחברת מתכונים כתובים בכתב ידה, מספרת קרן, עם כל המתכונים שאספה במשך השנים מסבתא שלה ואמא שלה ומחברות בקיבוץ. וככל שהתפתחו הגבלות התזונה במשפחה, תמיד דאגה להכין מתכונים שיתאימו לכולם – ללא גלוטן, ללא סוכר וכו'.

"המטבח אף פעם לא היה מקום אסור,  הוא היה מקום מאוד כיפי להיות בו, מקום שכולם נמצאים בו", מספרת קרן, שבעצמה התאהבה במטבח. "אחד הרגעים הגאים בחיים שלי היה כשהצלחתי להכין פנקייקים שממש הזכירו במרקם ובטעם ובצורה את הפנקייקים שאמא שלי הייתה מכינה". 

בפעם הראשונה שהכינה אותם אחרי 7 באוקטובר היא יכלה להרגיש את הנוכחות של אמה במהלך כל ההכנה. נוכחות שכל כך חסרה לה, בכל רגע ביום. אבל אמא שלה, היא נזכרת, תמיד לימדה אותן להסתכל על מה שחיובי וטוב, וזה מה שהיא משתדלת לעשות. יש דברים רעים שקרו, היא אומרת, אבל יש גם הרבה טוב. "כמה מזל שהיו לנו הורים כאלה מדהימים. שהדברים שהם לימדו אותנו הולכים איתנו ונשארים איתנו. המשפחה של אבא שלי איבדו הכל בשואה ובנו בארץ משפחה, שהקימה משפחה משלה, והחיים בהכרח חייבים להמשיך".

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרו של סינדי ויגאל פלש ז"ל.