"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. שירה-אמונה, אחותו של אביחי אמסלם ז"ל, משתפת את המתכון למנה משפחתית חגיגית, שאחיה היה מחכה לה בכל שנה.
"אחות של אמסלם" היו קוראים לה החברים שלו, ולמרות שהיא הייתה האחות הגדולה והוא הקטן, הכינוי הזה היה אהוב עליה במיוחד. מאז ומעולם שירה-אמונה אמסלם הייתה מלאת גאווה להיות אחותו של אביחי אמסלם, ילד הפלא עם הגומה האחת והלב הרחום, שכולם אהבו. בכל פעם מחדש היה מצליח לגרום לה לעשות דברים שלא האמינה שתעשה, היא מספרת.
פעם, כשהיה טירון ונאלץ להישאר בצבא, היא נסעה לפי בקשתו לירושלים כדי לנחם במקומו משפחה של חבר שלא הכירה, שנפל ב"צוק איתן". בפעם אחרת מצאה עצמה מכינה עוגת יומולדת ענקית בעלת שלוש קומות עבור ילד בבית ילדים בפרדס חנה, שם התנדב אחיה כחונך, אך לא הצליח לקבל במועד שחרור מהצבא.
עכשיו, במטבח ביתם של הוריהם בחדרה, כשהיא ממלאת בעבודת נמלים את פרחי הכרובית בתערובת הבשר המתובלת, היא מודה שזו הפעם הראשונה שהיא מכינה את המנה הזו. "בדרך כלל אמא שלי על הבישולים בבית, אבל זה בשביל אביחי, ותמיד הייתי עושה בשבילו הרבה מעבר לאזור הנוחות שלי".
כמי שגדלו בבית דתי, היא מספרת, כרובית טרייה ללא חשש ממזיקים הם יכולים לאכול במהלך שבועיים בשנה בלבד, ואז זה אירוע משפחתי מיוחד. אמם, שהייתה בעלת קייטרינג, הייתה מכינה כל מה שניתן מהפרחים הלבנים, המגיעים לשיאם בחורף: סלט כרובית, כרובית צלויה, כרובית מטוגנת וגולת הכותרת – כרובית ממולאת בשר. השילוב בין הכרובית לבשר, יחד עם מעטה פירורי הלחם ורוטב הכורכום הצהבהב, אהוב מאוד על בני המשפחה. אביחי, שאהב לאכול כמעט הכל, היה מתענג על המנה ומחכה לה כל השנה.
הוא נולד בשנת 1993 לרות וגבריאל אמסלם, אח קטן לשירה-אמונה וללירז. "אחי הקטן ומורי הגדול", היא קראה לו, למרות שנולד כשהייתה כבר כמעט בת חמש. תמיד חשה כלפיו רגש אימהי ורצון לגונן וללמד אותו על החיים, אך כשבגרו הבינה שדווקא הוא זה שפתח אותה לעולם ולימד אותה. בזכותו גם התחילה להתנדב.
מרגע שנולד הוא היה כמו קסם שנכנס הביתה. "אני הייתי ילדה מאוד עצורה וסגורה בתוך עצמי והוא היה רוח סערה". היא מתארת נער קורן אור, מלא שמחה וחסר עכבות, שתופס טרמפים לכינרת עם מאה שקל בכיס ותחתונים להחלפה בקייס של הגיטרה.
"כשאני עוזר למישהו שקשה לו – לא קשה לי, וכשאני עוזר למישהו שכואב לו – לא כואב לי", הייתה התשובה שלו לחבריו המודאגים במסעות בצבא, כשהיה תמיד עובר בין שתי האלונקות ועוזר בסחיבה עד שידיו היו מתמלאות יבלות ושותתות דם. משפט שמתמצת את מהות חייו של אביחי והפך עתה לסטיקר כחלק מהרצון להנציח את האדם המיוחד שהיה. בכל תחנה במסלול חייו ראה אחיה הקטן את כולם, גם את השקופים, מספרת שירה-אמונה. כבר בתור נער רכש ספרי לימוד מכסף שהרוויח במלצרות עבור ילד מתקשה מבית הספר שבו למד, ועזר לו ללמוד בלילות למבחנים עד שעבר את הבגרויות.
לאחר שנישא והיה לאב לשתי בנות, שימשו אביחי ואשתו כהורים ל-12 בנות שהוצאו מבתיהן בכפר הנוער "תלפיות" בחדרה. הבנות מספרות שהיה עבורן אבא במלוא מובן המילה, אוסף אותן כשהיו חוזרות מאוחר, מדבר איתן על זוגיות בריאה, עוזר בשיעורי הבית ובכל מה שהיה צריך.
ב-7 באוקטובר, כחודשיים אחרי שסיימו את עבודתם בכפר הנוער וכבר גרו בבית משלהם, אירחו בני הזוג חברים לחג. אביחי הוקפץ למילואים. הוא נפרד מהאורחים ומאשתו ההרה, אך לא יצא לדרך לפני שהסביר לשתי בנותיו הקטנות, בסבלנות האופיינית לו, את הצורך שלו לעזוב ולהגן על עם ישראל ועל הארץ, תוך הבטחה שיחזור אליהן בקרוב.
בבוקר 9 באוקטובר הכוח שלו קיבל הודעה ממסוק קרב, על מחבל שנמלט מחוליה שחוסלה. הם התחילו סריקות בעקבותיו באזור שדרות, איתרו וחיסלו אותו והמשיכו לסרוק את האזור. בשדה חיטה, שנפרש בצמוד לתחנת הרכבת של שדרות, ארבה חוליה נוספת של מחבלים, שהתחבאה בתוך בור שנחפר בתל עפר ופתחה לעברם באש. הם ניסו להשיב באש ולא הצליחו, בגלל תוואי השטח הקשה. אביחי נהרג, יחד עם סרן יובל הלבני ורב סרן ד"ר איתן נאמן. הנחמה היחידה, אומרת שירה-אמונה, שהוא נהרג מיד במקום.
"לאביחי היה חשוב תמיד למצות את כל היכולות שלו, לבדוק במה הוא טוב וללמוד דברים חדשים כדי להיטיב את העולם עם המיומנויות האלה", היא אומרת כשהיא טובלת את פרחי הכרובית בביצה ובפירורי הלחם ומכניסה לשמן החם. כמו מנסה לסכם בכמה מילים את כל יכולותיו של אחיה. הוא הצליח לשלב לימוד תורה שכל כך אהב עם מילואים תכופים, משחקי כדורסל, משרה באלביט וגם בכפר הנוער והצטיינות בלימודי הנדסת חשמל. הוא ניגן בגיטרה ובתופים והיה מצייר, ותמיד ידע להיות רגיש לאחר, לצמוח ולהתפתח בכל תחום שבו נגע. שלושה חודשים לאחר שנהרג נולדה בתו השלישית, שאותה לא זכה להכיר.
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחתו זכרו של אביחי אמסלם ז"ל.
1 כרובית גדולה מפורקת לפרחים (רצוי כרובית טרייה, אך ניתן להשתמש גם בפרחי כרובית קפואים)
למילוי:
½ קילו בשר טחון
½ חבילה כוסברה קצוצה
1 כפית שום כתוש
1 כפית מלח
¼ כפית פלפל שחור
½ כפית תבלין לקציצות (או ראס אל חנות)
2 כפות פירורי לחם
1 ביצה
לטיגון:
1 ביצה
2 כוסות (250 גרם) פירורי לחם
שמן לטיגון חצי עמוק
לרוטב:
1 בצל גדול קצוץ לקוביות
⅓ כוס שמן זית
½ כפית כורכום
1 כף אבקת מרק עוף
½ כפית מלח
קורט פלפל שחור
- מכינים את המילוי: מניחים בקערה את הבשר עם התבלינים, הכוסברה, פירורי הלחם והביצה ולשים עם הידיים עד לקבלת תערובת אחידה. מניחים בצד ל-20 דקות.
- בינתיים מתחילים בהכנת הרוטב: בסיר רחב ושטוח (סוטאז') מטגנים את הבצל בשמן זית עד להזהבה. מוסיפים את התבלינים, מערבבים 1-2 דקות יחד ומכבים את האש.
- ממלאים ומטגנים: ממלאים בעדינות כל פרח כרובית בתערובת הבשר בין החריצים של כל פרח.
- מכינים קערית עם ביצה טרופה וקערית נוספת עם פירורי לחם. במחבת מחממים שמן לטיגון חצי עמוק. השמן צריך להגיע עד לחצי גובה פרחי הכרובית.
- טובלים כל פרח כרובית ממולא בשר בביצה, אחר כך בפירורי הלחם ומעבירים למחבת עם השמן לטיגון עד השחמה. את פרחי הכרובית המטוגנים מעבירים ישר לסיר עם הבצלים המתובלים.
- מבשלים: כשכל פרחי הכרובית בסיר, יוצקים מים עד לכיסוי מלא של הכרובית ומביאים לרתיחה.
- מעבירים לחום נמוך וממשיכים לבשל ללא כיסוי עד שהרוטב מצטמצם מאוד ומסמיך, בערך 45 דקות (עד שלב זה ניתן להכין מראש).
- בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות. מעבירים את הסיר ללא כיסוי לתנור (במידה והסיר לא מתאים לתנור, מעבירים לתבנית יחד עם הרוטב), משחימים כ-10 דקות ומגישים.
*המתכון המופיע נאמן למתכון המשפחתי ולא בוצעו בו שינויים.
