"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד.
בכל שנה בחורף, אחרי הגשמים הראשונים, כשריח האדמה הלחה ממלא את האוויר הקריר, נדב עמיקם היה יוצא ללקט פטריות. התלמידים בבית הספר האנתרופוסופי "יחיאל" בטל שחר רק חיכו לרגע שבו המורה האהוב יגיח עם המספריים והסלסלה, בידיעה שאט אט ימלאו אותה יחד בשלל החורפי.
את הפטריות עם השמות המפוצצים, מספרת פולי, אמו, נדב היה מביא גם הביתה, מתנסה על בני המשפחה ומכין מהן מטעמים. "הוא היה בשלן ותמיד העביר ביקורת גם על הבישולים שלי". ובכל זאת, על מנה אחת שלה לעולם לא היה מוותר.
את פשטידת הקישואים שלה נהג לאכול עם כף ישר מהתבנית, ולא משנה אם יצאה חמה מהתנור או קרה מהמקרר. "הוא תמיד היה מתקשר שארענן את זיכרונו איך מכינים אותה, בכל מקום שהיה בו בעולם", היא נזכרת, ומוסיפה עם שמץ גאווה שגם לתלמידיו, צמחונים ברובם, נהג להכין אותה לפי המתכון שלה.
נדב נולד בכפר עזה בשנת 1984 לפולי ונפתלי, אח לדן הגדול וניר הקטן. כילד היה פעלתן ושובב ובבית הילדים בקיבוץ כינו אותו "מתאבד שיעי", נזכרת פולי. את האנרגיה המתפרצת השקיע בשחייה, הפך לשחיין מצטיין וזכה בלא מעט מדליות וגביעים לפני שהחליט לפרוש בגיל 13. לאחר שסיים שירות קרבי וטייל בעולם, התגורר תקופה בברצלונה, ותכנן ללמוד בישול בקורדון בלו. אך לבסוף החליט לחזור לקיבוץ, ולהקדיש את חייו לחינוך הלא קונבנציונלי.
במשך ארבע שנים למד חינוך אנתרופוסופי בקיבוץ הרדוף, ובסוף השנה האחרונה הכיר את ג'סיקה, אשתו. יחד הם החליטו לבנות את ביתם בכפר עזה, ושם נולדו שני ילדיהם, רוני ודין.
את ערב שמחת תורה הם בילו אצל משפחתה של ג'סיקה בקיבוץ דורות, ובתום הארוחה חזר נדב לבדו הביתה. בקיבוץ כפר עזה, מספרת פולי, יש מסורת של הפרחת עפיפונים בשמחת תורה, ונדב חזר כדי להספיק לבנות לילדיו עפיפונים, שיוכלו להעיף בבוקר החג יחד עם שאר ילדי הקיבוץ.
למחרת בבוקר, כשהחלו האזעקות, הצטרף נדב לכיתת הכוננות ונהרג בקרב מול מחבלי חמאס שחדרו לקיבוץ. לא הרבה ידוע על מה שעבר עליו ברגעיו האחרונים מלבד עדותו של אביחי ברודץ'. אביחי, שאשתו ושלושת ילדיו נחטפו ב-7 באוקטובר לעזה, סיפר שנדב נתן לו מחסנית תוך כדי לחימה, ובכך הציל את חייו.
נדב בעל ידי הזהב היה מורה לאומנויות העץ. הוא לימד את הילדים איך לעבוד עם סוגים שונים של עץ, לגלף ולשייף את חומר הגלם הטבעי עד שהוא מתמסר. איש אדמה וטבע, שהשאיר את חותמו בכל פינה בבית הספר שבנה במו ידיו. לאחר מותו נטעו הילדים עצי תות והקימו פינה לזכרו. בטקס הזיכרון שערכו בהשתתפות המשפחה, גילתה פולי עד כמה היה בנה נערץ ואהוב על תלמידיו ועד כמה גדולה הייתה צניעותו.
"לאבד בעל זה להיות אלמנה, לאבד הורים זה להיות יתומה, אבל לאבד ילד זה ריק", היא אומרת. את הפשטידה שאהב היא מגישה לשולחן בשלמותה ובלי לחתוך, כי "במשפחת עמיקם בדרך כלל מתלבשים על תבנית" ואוכלים אותה ככה, עם כף, כמו שנדב אהב.
/
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרו של נדב עמיקם
2 בצלים גדולים חתוכים דק לאורך + 1 כף מלח
4 כפות שמן צמחי
4 קישואים מגורדים בפומפייה על החור הרחב ביותר
גביע קוטג' (אפשר תוספת של חצי כוס גבינה צהובה/בולגרית מפוררת)
2 ביצים
3 כפות קורנפלור
4 כפות שמן זית
1 כף מלח
- פורסים את הבצלים, מוסיפים מלח ומטגנים ב-4 כפות שמן, על חום נמוך עד בינוני למשך חצי שעה עד 45 דקות. מצננים מעט.
- את הקישואים חותכים לגפרורים או מגררים בפומפייה על החורים הגדולים. מערבבים את הקישואים עם הבצל המטוגן.
- מוסיפים גבינה, ביצים, קורנפלור, 4 כפות שמן זית וכף מלח ומערבבים.
- מוזגים את התערובת לתבנית אפייה משומנת קלות. אופים בחום של 170 מעלות כשעה. את הפשטידה טעים לאכול חמה וקרה.*המתכון המופיע נאמן למתכון המשפחתי ולא בוצעו בו שינויים.
