"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. ורד אבוטבול, אחותה של לימור ואקנין פרמוטר ז"ל, במתכון למנת קוסקוס ביתי ומרק שהייתה תמיד שולחת איתה הביתה בקופסאות.
"אם למות אז בכזו מסיבה", כתבה לימור ואקנין פרמוטר לאחותה ורד אבוטבול בהודעה בטלפון, כחודש לפני שנרצחה בפסטיבל הנובה. המשפט הזה, שאליו חוזרת ורד שוב ושוב, מעביר בגופה צמרמורת בכל פעם מחדש. לימור, היא מספרת, חגגה אז בעוד אחת מהמסיבות שאליהן יצאה לבלות ולפרוק את תלאות היומיום ונהנתה, כמו תמיד, מכל רגע. למרות שהייתה כפסע מגיל חמישים, היא הייתה בליינית בלתי נלאית, שאהבה וידעה ליהנות מהחיים. בכל מקום שבו היו מוזיקה וריקודים אפשר היה למצוא אותה נישאת על גלי המוזיקה, תלתליה השחורים נעים לפי הקצב, רוקדת עד כלות. ובכלל לא משנה אם זה היה פסטיבל, הופעה, מסיבה או סתם מפגש משפחתי, היא תמיד הייתה במרכז הרחבה, גוררת את כולם לרקוד איתה.
גם בילוי שגרתי היה הופך אצלה לחגיגה, מספרת ורד. למשל, כשהיו נכנסות יחד למטבח לבשל ארוחות חג משפחתיות, דבר ראשון הייתה לימור מוזגת להן יין לכוסות ושמה ברקע מוזיקה. זה היה התפקיד שלה, לעשות לכולם שמח, אבל זה לא היה התפקיד היחיד – כי כמה שהייתה שטותניקית וידעה להפוך כל אירוע למסיבה, כך גם הייתה המוח הריאלי של המשפחה כולה. היא עבדה כסמנכ"לית כספים ועזרה לכל אחד מבני המשפחה בתחום הפיננסי, אם זה בניהול הכספים, בניהול העסק או בהכנה למבחנים ובגרויות במתמטיקה.
מאז שהיו קטנות, בכל תחום הייתה ביניהן חלוקת עבודה ברורה, גם במטבח, מספרת ורד בעודה מעמידה על הכיריים סיר גדול עם ירקות מתובלים בכורכום למרק הצהוב של הקוסקוס. לימור הייתה המומחית לאוכל אסייתי ומוקפצים, ורד הייתה אחראית על הקוסקוס שלימור וילדיה אהבו יותר מכל. וכך, כשרצתה לפנק את אחותה, הייתה ורד מכינה לה קופסה עם קוסקוס וסיר מרק עם הרבה ירקות כתומים ושולחת איתה הביתה. כשלימור רצתה לפנק את ורד, היא הייתה מכינה לה את המוקפץ המפורסם שלה, זה שאת טעמיו עד עכשיו הם לא מצליחים לשחזר.
את הכרטיסים לפסטיבל הנובה קנתה לימור כחצי שנה מראש, ולמרות שורד ביקשה שתישאר לחג, היא הסבירה לה שעל המסיבה הזו אין סיכוי שהיא מוותרת.
את הבוקר למחרת, 7 באוקטובר, ורד לא תשכח לעולם. ביישוב מיתר, שבו היא מתגוררת, לא היו אזעקות, אך את הדי הפיצוצים היה ניתן לשמוע היטב. ברגע שהעירו אותה משנתה, היא לא זכרה שאחותה במסיבה ובכל זאת, מכל בני המשפחה, היא הרגישה צורך להתקשר קודם כל אליה, לבדוק שהיא בסדר.
מאותה רגע וכמעט עד הסוף היא הייתה איתה בטלפון וחוותה איתה את רגעיה האחרונים. תחילה הצליחה לימור להיות בין הראשונים שברחו משטח המסיבה כשהיא אוספת לרכבה את אלינה מסטר, אתה יצאה יחד, לצד שני חברים נוספים, למסיבה. בשל מטח הטילים שלא פסק, היא עצרה את הרכב ליד מיגונית ריקה סמוך לאוגדת עזה. ברגע שיצאו ממנו השתיים, פגע טיל ברכב. הן הספיקו להיכנס למיגונית בזמן וחשו שחייהן ניצלו בנס. בעודן ממתינות שירי הרקטות ייפסק נכנסו למיגונית גם גל נבון וספי גניס, שני מבלים נוספים מהפסטיבל, שנפצעו מרסיסים.
זמן לא רב לאחר מכן שמעו הארבעה קולות ירי אחרים ואת המחבלים קרבים למיגונית. מאותו הרגע, מספרת ורד, עברה לימור להתכתב בהודעות איתה ועם ואחיה, כדי שהמחבלים לא ישמעו אותה. בהחלטה של רגע, יצאו גל וספי מהמיגונית כדי להסתער על המחבלים ולמנוע מהם להיכנס. שניהם נהרגו, והמחבלים התרחקו מהמיגונית. בעוד אלינה ולימור האמינו שחייהן ניצלו פעם נוספת, אודות לגל וספי, הגיעו מחבלים נוספים וירו בהן מטווח אפס. אלינה איבדה את הכרתה. כשהתעוררה, גילתה שלימור נרצחה. בכל הזמן שהייתה מחוסרת הכרה, סיפרה אלינה, לימור חיבקה אותה וגוננה עליה בגופה, ובכך הצילה את חייה.
לימור נולדה בשנת 1974. מבין ארבעת האחים, "היא הייתה המוח של המשפחה", מספרת ורד. תלמידה מצטיינת וגאון מתמטי, שתמיד שאפה לקבל את הציונים הכי גבוהים בכיתה. בצבא שירתה כקצינה, וגם שם לימדה את המפקדים שלה מתמטיקה. היא התגוררה בבאר שבע עם בעלה הרברט ושלושת ילדיהם: אורי, אופק ואריאל, והייתה לא רק אמא מסורה אלא גם הדודה הכי טובה שיש, מעידה עליה ורד.
את הקוסקוס שכל כך אהבה להכין לאחותה מכינה עכשיו ורד לזכרה, וגם מלמדת את הטריק שלמדה מאחותן הקטנה. "זה לא נופל מזה של סבתא שלי", היא אומרת. במקום לאדות את הסולת מעל סיר המרק, היא מכינה את התערובת בכמה דקות במיקרו ורק אחר כך מנפה אותה במסננת הקוסקוס הגדולה. "ואם זה עבר את הביקורת של הדודות שלי, אז זה בסדר", היא מחייכת ומעבירה את כף ידה על גושי הסולת בתנועות מעגליות.
ובעודה מנפה אותם לגרגרי קוסקוס דקים ועדינים, כמו שלימור אהבה, היא מספרת על הגעגועים שאינם פוסקים. לשיחות הטלפון שהיו מנהלות. לשעת הבוקר המוקדמת שבה הייתה מעירה את אחותה בבוקר בדרכה לעבודה. "היה לה קצב משלה", היא מסבירה. לאותם בישולים יחד עם כוס יין במטבח. ובעיקר לחיוך על פניה של אחותה בכל פעם ששמעה מוזיקה. "היא הייתה מרקידה את כל העולם, בכל גיל".
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרה של לימור ואקנין פרמוטר ז"ל.
למרק:
400 גרם גרגרי חומוס קפואים (או גרגרי חומוס יבשים מושרים 8 שעות במים עם מעט אבקת סודה לשתייה, ניתן גם לבשל חצי בישול ולחלק למנות ולהקפיא)
⅓ כוס שמן זית
3 בצלים קצוצים
4 עלי כרוב
1 ק"ג דלעת, קלופה וחתוכה לקוביות גסות
3 גזרים, קלופים וחתוכים לקוביות גסות
3 קישואים, חתוכים לקוביות גסות
4-5 גבעולי סלרי עם העלים, חתוכים גס
3 תפוחי אדמה, קלופים וחתוכים גס
3 כפות אבקת מרק עוף
1 כפית כורכום
מלח לפי הטעם
לקוסקוס:
1 ק״ג סולת (בכל פעם מכינים רק ½ קילו)
½ כוס שמן
1 כפית מלח
סיר למיקרו
מים רותחים
ציוד מיוחד:
סיר/כלי מתאים למיקרוגל עם מכסה
נפה לקוסקוס
- מכינים את המרק: בסיר גדול מעל חום בינוני-גבוה מטגנים את הבצלים בשמן עד להשחמה.
- מוסיפים את גרגרי החומוס, הירקות והתבלינים ומערבבים.
- יוצקים מים עד כיסוי של כל הירקות ומביאים לרתיחה.
- מעבירים לחום נמוך וממשיכים לבשל עד שהירקות רכים וגרגרי החומוס רכים, בערך שעה. טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך.
- בינתיים מכינים את הקוסקוס: בסיר/ כלי עם מכסה שמתאים למיקרו שמים 1/2 ק״ג סולת עם ½ כפית מלח וקצת פחות מ-¼ כוס שמן. מערבבים היטב עם מזלג עד שכל הסולת מצופה היטב בשמן. מכסים ומכניסים למיקרו ל-2 דקות.
- מערבבים ופותחים את הגרגרים בעזרת מזלג. מוסיפים כוס מים רותחים, מערבבים היטב שוב עם מזלג ומחזירים למיקרו עם מכסה ל-3 דקות נוספות.
- חוזרים שוב על אותה פעולה פעמיים נוספות – כלומר, סה"כ מוסיפים 3 כוסות מים רותחים ומכניסים למיקרו ל-9 דקות ב-3 פעימות.
- גם בסיום הפעם השלישית מערבבים בעזרת מזלג ונותנים לתערובת להתקרר מעט.
- פותחים את הקוסקוס במסננת: מעבירים את התערובת שהתקררה מעט דרך נפה גדולה של קוסקוס ומנפים עם היד בתנועות סיבוב לתוך קערה גדולה עד שהקערה מתמלאת בגרגרים עדינים של קוסקוס.
- חוזרים על כל הפעולות עם ½ הקילו הנוסף של הסולת.
- מגישים את הקוסקוס עם המרק.
*המתכון המופיע נאמן למתכון המשפחתי ולא בוצעו בו שינויים.
