מתכון: קציצות דגים ברוטב עגבניות מאת דפנה גרסטנר, אחותו של איתן חדד ז"ל

"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. 

בקיבוץ בארי כולם אהבו את איתן חדד ז"ל – המוזיקאי המוכשר עם האנרגיות הטובות שהיה תמיד במרכז הענייניים: אהב להצחיק אנשים, לעשות חיקויים, להמציא שירים ומנגינות, ובעיקר ידע להפוך כל סיפור שגרתי לסיפור מיוחד ומלא הומור, שגרם לכולם להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק.

איתן אהב את הקיבוץ בו גדל, את האנשים המיוחדים ואת המרחבים של הנגב המערבי. הוא ידע ליהנות מהדברים הקטנים והגדולים בחיים, ועשה את זה תמיד בסטייל ובכיף. איתן היה עושה את הדברים בקצב שלו, או כמו שהחברים היו אומרים – ״זמן חדד״ – יחידת זמן שעד היום אפילו החברים הקרובים שלו לא בטוחים איך היא בדיוק פועלת.

שבועיים לפני השבעה באוקטובר אחותו הצעירה דפנה ובן הזוג שלה, פלוריאן, הגיעו לביקור מולדת מגרמניה, והתארחו אצל איתן בדירה. באותה שבת שחורה, הם התעוררו בשעה 06:30 לרעש חזק של ירי רקטות ואזעקות שלא הפסיקו לרגע. את איתן, שבין השאר גם היה חבר בכיתת כוננות של הקיבוץ, הם ראו בפעם האחרונה כשיצא להילחם – ברגע שקיבל הודעה על חדירת מחבלים.

בסביבות השעה 8:00 בבוקר הוא הגיע למרפאת השיניים של הקיבוץ, שנקבעה כמקום לפינוי הפצועים, כדי להגן על הצוות הרפואי שטיפל בהם. במשך שבע שעות הוא נלחם בנחישות לצד שחר צמח ז״ל, ויחד הם הצליחו לחסל מחבלים שנסעו לכיוון שכונות המגורים. בסביבות השעה 13:00 בצהריים אזלה להם התחמושת, וכוחות הצבא עדיין לא הגיעו לקיבוץ לסייע להם בלחימה. המחבלים, ששהו בסביבת המבנה, החלו לזרוק על מרפאת השיניים רימונים ופרצו למבנה. הם רצחו את איתן ושחר, ואת חברי הצוות הרפואי שעליהם הם הגנו, ד"ר דניאל לוי והפרמדיקית הצעירה עמית מן ז"ל. גיל בויום, חבר כיתת הכוננות שנפצע אנושות בבוקר, מת גם הוא מפצעיו, מכיוון שלכוחות ההצלה לא הייתה אפשרות להגיע לקיבוץ במשך שעות. גבורתם של איתן ושחר הצילה את חייהם של רבים מתושבי הקיבוץ.

איתן מאוד אהב את הקיבוץ וחזר לגור בו אחרי כמה שנים שטייל בעולם ולאחר תקופה בה התגורר בתל אביב, מספרת דפנה. בישול אף פעם לא היה התחום שלו, אבל אחרי שעבר לדירה החדשה שלו, סוף סוף היה לו מקום במטבח הוא התחיל לבשל בעצמו וגילה את ההנאה שבכך. הוא הכי היה גאה בקציצות שלו, היא אומרת. הוא היה מכין קציצות עם בקר או דגים ברוטב עגבניות שבכל פעם שהיה מכין אותן, היה מצלם ושולח לה בהתלהבות. בכלל היא מדגישה, בקיבוץ לא ממש מבשלים, ואת רוב הארוחות אוכלים יחד בחדר האוכל, ולכן הכנת הקציצות מבחינתו הייתה "אירוע".

 

יש משהו בקציצות האלה, היא מנסה לשחזר, בעודה צרה מתערובת הדגים המתובלת כדורים שטוחים ומטגנת במחבת, שמזכיר את האוכל של סבתא שלנו. "היא הייתה מכינה קציצות עיראקיות מבקר, שהיו חמוצות קצת, ואני חושבת שזה מה שקצת יותר הזכיר לו את הבית". עכשיו היא מנסה להכין אותן בפעם הראשונה לזכרו של אחיה.

הוא נולד בקיבוץ בארי בשנת 1980 לנעמה ומאיר חדד, אח בכור לאסף ודפנה. מאז שהיה קטן, מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו ועוד לפני שידע לדבר, כבר ידע להוציא צלילים ומקצבים מהפה. "בתור נערה הייתי הולכת אליו לחדר והיו לו מלא תקליטים", נזכרת דפנה. הוא היה שומע את כל סגנונות המוזיקה האפשריים, אבל בעיקר אהב מוזיקה ברזילאית ומוזיקה אפריקאית, היא מספרת. אחיה היה מתופף מחונן ובסיסט בנשמה שניגן במהלך חייו בהרכבים שונים ובאירועים בקיבוץ והמוזיקה תמיד הסבה לו הרבה אושר.

את גַאֵל, בת זוגו, הכיר לראשונה לפני 16 שנים בפסטיבל מוזיקה, כשחיפש נגנים. שנה לפני שנהרג, הצטלבו שוב דרכיהם והם הפכו לזוג אחרי שנים של רווקות ואף תכננו להתחתן. מספר חודשים לפני אותה שבת שחורה, היא עוד הספיקה לקחת אותו לטיול בדרום צרפת כדי להכיר לו את המקום בו גדלה, מספר ימים לפני הטבח, הם חזרו מחופשה חלומית ביוון.

הם היו אחים מאוד קרובים, למרות המרחק הפיזי שנוצר ביניהם כשעברה להתגורר במינכן, מספרת דפנה. הם היו מנהלים שיחות ארוכות בטלפון, בעיקר כשהיה נוסע חזרה לקיבוץ והוא היה צריך להעביר את הזמן, היא צוחקת. "יכולנו לדבר שעות. אנחנו באותו ראש, אותו הומור, אותן דעות. הוא היה אח גדול כמו שאח גדול אמור להיות".

כל שנה הוא היה מגיע לבקר אותנו במינכן, והיה מנצל את הביקור לראות הופעות של זמרים גדולים או משחקי כדורגל. ״פעם אחת הלכנו יחד להופעה של פיל קולינס וכמה חודשים לפני שנהרג, הוא עוד הספיק לראות כאן הופעה של פיטר גבריאל עם חברה משותפת. שניהם אמרו שזאת הייתה אחת ההופעות הכי טובות שהם ראו בחיים שלהם, והיו כל כך מאושרים שהם מימשו את החלום הזה.

איתן חסר לכולנו בכל שעה, דקה ושניה של היום, אם זה במשפחה הגרעינית, המורחבת, או בכל המעגלים החברתיים הרבים שהיו לו – הוא השאיר חלל שלא יהיה ניתן למלא לעולם.

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרו של איתן חדד ז"ל