"מקום בשולחן" הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. נעמי טוויטו, אחותם של אביעד וגדעון-הראל (גיגי) ריבלין ז"ל, עם מתכון לארוחה שהיא זיכרון ילדות מתוק.
בבית משפחת ריבלין במושב החרדי תפרח, שעת ארוחת הצהריים הייתה השעה שבה כל הילדים היו חוזרים מהלימודים הביתה. באוויר היו מתערבבים ריח בצל מטוגן וריח שניצל שזה עתה יצא מהשמן החם וניחוח ירקות טריים חתוכים. ובתוך האנדרלמוסיה מלאת החיים של בישולים, צעקות, לפעמים ריבים והרבה צחוק מתגלגל של ילדים, היו מתיישבים כל 12 האחים לאכול וליהנות מזמן יחד.
"הרגע הזה הוא זיכרון מתוק", אומרת נעמי טוויטו, מי שהייתה באותן שנים אמונה על הכנת רוב ארוחות הצהריים המשפחתיות. כמי שגדלה בבית דתי מרובה ילדים וכגדולה מבין האחיות, הייתה עוזרת לאמה כבר מגיל צעיר. ונעמי, שאהבה ללמוד משני הוריה את מלאכת הבישול, אהבה לא פחות לפנק את אחיה במעשי ידיה. שניצל עבה מצופה פירורי לחם זהובים, פסטה ברוטב עגבניות וסלט ירקות חתוך גס – זו הייתה הארוחה המועדפת עליה ועל אחיה. "זו מנה שכל ילד אוהב. אוכל של בית, של ילדות", היא מסבירה את הבחירה שלה ועל פניה חיוך מלא געגוע.
הרגעים המשפחתיים והזיכרונות מאחיה נצורים עמוק בליבה ולא ישובו עוד. ב-7 באוקטובר ארבעה מהם: יוחאי, ינון, אביעד וגדעון-הראל (גיגי), עבדו בפסטיבל הנובה סמוך לקיבוץ רעים ונקלעו לתופת. יוחאי וינון ניצלו, אביעד וגיגי נרצחו, והותירו אחריהם חור גדול שנפער באחת, חסר שלא ניתן למלא.
יום לפני כן, ב-6 באוקטובר, כמו בכל יום שישי לפני כניסת השבת, התקשרה נעמי לאביעד, הגדול ממנה בשנה בלבד והקרוב אליה ביותר מכל האחים. למרות שכבר אינה שומרת שבת, המנהג להתקשר אליו ביום שישי היה טבוע בה והיא הייתה מחכה כל השבוע לשעה הזו, שבה תוכל לדבר איתו בנחת. הוא סיפר לה בהתלהבות שהוא בדרום, עובד על הקמת הפסטיבל יחד עם שלושה אחים נוספים וחבר, ויחזור אליה מאוחר יותר. היא אמרה שתתקשר אליו רק לאחר צאת השבת והחג, כיוון שדווקא הפעם חשוב לה לנסות ולחזור לשמור שבת. זו הייתה השיחה האחרונה שלהם, היא מספרת בכאב מהול בכעס על כך שדווקא הרצון בשמירת השבת מנע ממנה עוד כמה רגעי שיחה אחרונים עם אחיה האהוב.
קול האזעקות שהחרידו את המדינה למחרת בבוקר לא הגיע לקריית ארבע, שם היא מתגוררת עם משפחתה. למרות זאת, כשהם ספונים בביתם, מנותקים ממה שמתחולל לא הרחק משם, היא התעוררה בשעה 08:00 עם תחושה רעה וביקשה מבעלה לפתוח טלוויזיה. רק לאחר מספר שעות, שבהן צפתה בידיעות שזרמו על הזוועה המתרחשת בדרום, היא פתאום קלטה שגם ארבעת אחיה שם. אך הניסיונות להשיג אותם עלו בתוהו.
(בתמונה משמאל: אביעד ריבלין ז"ל)
לאט לאט החלו שאר האחים להתכנס בבית ההורים שומרי השבת, ענת וירוחם, ולעדכן אותם במתרחש. יוחאי היה הראשון מבין הארבעה שהצליח ליצור קשר עם המשפחה, והוא זה שסיפר לאביו שגיגי נרצח לנגד עיניו בזמן שניסו לברוח מהמחבלים. אחרי ארבע שעות גם ינון, שהתחבא בתוך בור, יצר קשר ואמר שהוא בסדר. מה עלה בגורלו של אביעד נודע להם רק ביום רביעי בבוקר. הוא היה מותש אחרי יומיים וחצי של עבודה ללא שינה בפסטיבל, ולא הצליח לברוח. הוא נורה בצוואר ונהרג במקום.
גיגי, גדעון-הראל, היה בן 18. הוא נקרא על שם גדעון, אחיו של אביו שנרצח בגוש קטיף. כמו דודו גם הוא אהב את הטבע והאדמה ונהג ללכת עליה יחף. "גיגי מחסנים" היה הכינוי שלו בתור ילד, כי הכיסים שלו תמיד היו מלאים ב"אוצרות" קטנים שמצא ברחוב או בחצר. ילד ביישן וחייכן שהקיף את עצמו בספרים ונהנה לקרוא כל מה שנקרה בדרכו, אפילו אנציקלופדיות, מספרת נעמי, שחלקה איתו אהבה משותפת לספרים ולא פעם קיבלה ממנו המלצות. גם לבשל ולאפות ידע, ונהג לצלם את פרי עמלו ולשלוח לה בגאווה.
אביעד היה בן 23. הלב של הבית, שאיגד סביבו את כל האחים. "היה לו חשוב שנגשים את עצמנו ושנאמין בעצמנו שאנחנו יכולים לעשות מה שנרצה", מספרת נעמי. "הרבה מהאחים יצאו בשאלה במהלך השנים ואביעד, כמו מנטור, ידע להדריך אותנו איך ללכת בדרך שלנו ולסמוך על עצמנו". בזכות העובדה שלא נתן לה לוותר לעצמה, מעידה נעמי, היא הצליחה למרות כל הקשיים לסיים את לימודיה המקצועיים אחרי לידת בנה. "בחיים אל תשכחי שאת האישה הכי חזקה שאי פעם תפגשי", כתב לה בהודעה לילה אחד, אחרי ששיתפה אותו במשבר אישי שעברה. את המשפט הזה היא לא תשכח לעולם. "הרבה פעמים בחיים הרגשתי שקופה, אבל הוא האמין בי וראה אותי תמיד", היא אומרת. מבעד לעיני התכלת שלו אביעד ראה את כולם, לא רק את אחיו אלא גם את הנערים והילדים מתמודדי הנפש שאיתם עבד בחווה הטיפולית שהקים אביו, "חוות גדעון". עכשיו היא מתגעגעת לחיבוק שלו, לקול שלו, לצחוקו המתגלגל, לעיניו הטובות.
(בתמונה משמאל: גדעון (גיגי) ריבלין ז"ל)
חודשיים לאחר אותו יום ארור נולד בנה השני, והיא קראה לו עדיאל, צירוף סופי השמות אביעד וגדעון-הראל וביניהם י' – שם השם, שמחבר את שניהם יחד. עבורה, השם שלו הוא תקווה להמשכיות של המשפחה. כשהיא מסדרת בצלחת את ארוחת הילדות האהובה על אחיה היא אומרת: "חשוב לי שיזכרו אותם כמי שפיזרו אהבה סביבם, נתנו את כל כולם והיו כאן כדי לראות את האחר, את השקופים שיש בעולם". עבורם היא מבקשת: "חייכו לכולם, תאהבו את כולם ותראו את כולם".
הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף A_Place_at_the_Table# כדי לסייע בהנצחת זכרם של האחים אביעד וגדעון-הראל (גיגי) ריבלין ז"ל.
לפסטה ברוטב עגבניות בסיר אחד:
¼ כוס שמן
½ בצל גדול קצוץ
3 שיני שום קצוצות או כתושות
240 גרם (קופסא בינונית) רסק עגבניות
½ 1 כפיות מלח
1 כפית אורגנו מיובש
1 כפית פפריקה מתוקה
1 ליטר (4 כוסות) מים
500 גרם פסטה שאוהבים
לשניצל:
½ 1 ק"ג חזה עוף פרוס
5 ביצים
1 כפית שטוחה פפריקה
1 כפית שום גבישי
¼ כוס טריאקי (לא חובה )
½ 1 כפיות מלח (כפית לבלילת הביצים + ½ כפית לפירורי הלחם)
1 כוס שומשום
500 גרם פירורי לחם
1 ליטר שמן לטיגון עמוק
- מכינים את הפסטה: בסיר גדול שיכול להכיל את כל כמות הפסטה מחממים מעט את השמן בחום בינוני. מוסיפים את הבצל ומטגנים עד הזהבה. מוסיפים את השום ומטגנים יחד 1-2 דקות נוספות. נזהרים שלא ישרף.
- מוסיפים את הרסק והתבלינים, מערבבים ומטגנים 2 דקות נוספות.
- יוצקים את המים ומביאים לרתיחה.
- מכניסים לסיר את הפסטה, מערבבים ומבשלים על חום נמוך בערך 20 דקות עד שהפסטה מוכנה. חשוב להקפיד לערבב את הפסטה עם הרוטב כל כמה דקות על מנת שלא תידבק.
- מכינים שניצלים: במידה וחזה העוף שלם, פורסים אותו לפי העובי הרצוי.
- בקערה גדולה טורפים היטב את הביצים עם הפפריקה, השום הגבישי, כפית מלח, והטריאקי.
- בקערה נפרדת מערבבים את פירורי הלחם עם שומשום וחצי כפית מלח.
- במחבת מחממים את השמן מעל חום בינוני, שלא ישרף.
- טובלים כל פרוסת חזה עוף בבלילה של הביצים, מעבירים לפירורי הלחם ומצפים היטב.
- רק שהשמן חם מאוד מכניסים לתוכו את השניצלים המצופים פירורי לחם. בכל פעם מומלץ לטגן כמות מסוימת כדי לא להוריד את החום של השמן.
- מטגנים עד שהשניצלים שחומים ומוציאים. מומלץ את השניצלים המוכנים להעביר למסננת ולא לנייר סופג כדי שישארו פריכים.
- מגישים את השניצלים לצד הפסטה וסלט ירקות חתוך גס.
*המתכון המופיע נאמן למתכון המשפחתי ולא בוצעו בו שינויים.
