מתכון: תבשיל אפונה ירוקה עם ביצים מאת ענת אלקבץ אמה של סיון אלקבץ ז"ל

מקום בשולחן הוא פרויקט הנצחה של אסיף, שנוצר במטרה לעזור למשפחות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר להנציח את זכרם דרך מנה שאהבו במיוחד. ענת, אמה של סיון אלקבץ ז"ל, מכינה את המנה שהייתה האהובה על בתה וזו המזכירה לה אותה בפשטות ובצניעות שבה.

במחבת הענקית המונחת על הכיריים בביתה הזמני של משפחת אלקבץ בראש העין מבשלת ענת, אמה של סיון אלקבץ ז"ל, את המנה שהכנתה כל כך מזכירה לה את בתה הקטנה שנרצחה. לתוך התבשיל המבעבע, המכיל גם טעמים של עוף וגם מתיקות של סוכר, היא שוברת את הביצים אחת אחת, מפנה מקום לחלמונים הצהובים שיתבשלו בינות לגרגרי האפונה הירוקים.

"זו מנה לא מאוד קונבנציונלית בגלל הטעמים שלה", אומרת ענת, "מין שילוב בין מתוק למלוח שסיון מאוד אהבה מאז שהיא ילדה. אבל זו גם מנה מאוד פשוטה, צנועה וטובה, כמו סיון עצמה", היא מוסיפה. 

סיון נולדה לפני 23 שנים לענת, מטפלת באמנות ולעיתונאי ומפקד גל"צ לשעבר שמעון אלקבץ. בת זקונים במשפחה בת ארבעה ילדים. ככזו, מספרת אמה, "היא קיבלה מכולם הרבה אהבה ומעצם זה נתנה המון אהבה חזרה – ילדה חייכנית, שמחה ומאושרת, שתמיד ידעה לראות את נקודת האור בכל דבר". 

המשפחה התגוררה בבניין רב קומות באשדוד, בדירה גדולה עם נוף לים, אך לפני חמש שנים ואחרי ששני הבנים הגדולים התחתנו ועזבו את הבית, החליטו ההורים לעבור עם שתי בנותיהם הצעירות לכפר עזה, לבית קטן יותר. "מהקומה ה-16 קרוב לשמיים עברנו לבית קרקע, יחפים על הדשא", מתארת ענת את השינוי, שנבע ממניעים ציוניים, אך גם מהרצון להיות חלק מהקהילה הייחודית והעוטפת של הקיבוץ, היא מסבירה. 

החיים החדשים התאימו מאוד לבני המשפחה, שהתערו היטב בחיי הקהילה עד שאחד מבניהם עבר גם הוא להתגורר בקיבוץ יחד עם בני משפחתו. כל אחת מהבנות קיבלה דירה קטנה משלה במגורי הצעירים בקיבוץ, וענת פתחה בין שביליו הירוקים קליניקה להדרכת הורים וטיפול באמנות.

את ערב שמחת תורה חגגה כל המשפחה יחד בבית ההורים בחגיגה כפולה לציון 36 שנות נישואיהם. נאור חסידים ז"ל, בן 23, בן זוגה של סיון עוד מימי התיכון שהיה כבר חלק בלתי נפרד מהמשפחה, הצטרף גם הוא לחגיגות ונשאר לישון בדירתה של סיון. זה היה ערב משפחתי מאוד מיוחד, נזכרת ענת בשעות האחרונות  שבילו יחד. סיון ונאור הכינו להם מתנה, שהורכבה מ-36 קוביות עץ עם תמונות המשפחה, ואחרי שכולם עזבו הם נשארו לשבת ולדבר לתוך הלילה עם בנותיהם, עד שלבסוף ביקשה סיון להשאיר את הוריה לבד, כדי לתת להם זמן האחד עם השנייה.

בבוקר ה-7 באוקטובר, כל אחד מבני המשפחה היה בממ"ד בדירה שלו. בשעה 11:12 התקבלה הודעה אחרונה מסיון בווטסאפ של שמעון: "אבא תבטיח לי שאתם בסדר, יש מחבלים בחלון". דקה אחר כך כתב נאור שהם מתחת למיטה ויורים להם על הבית. "סיון לא כתבה כדי לא להדאיג אותנו", אומרת ענת, "אבל היה לי כיווץ בבטן באותו הרגע ואמרתי לשמעון שאני יודעת שהם ימותו שם וזהו". זה הרגע, היא מספרת, שבו הרגישה כאילו איבר נגדע מגופה, ושום דבר כבר לא יחזור להיות כמו שהיה.

על אף שענת הרגישה שסיון כבר לא בין החיים, היא סירבה תחילה להתפנות מהקיבוץ וניסתה למצוא את בתה ובן זוגה. היא חילקה את תמונתה של בתה לחיילים בשטח אבל גם הם כבר ידעו, שבני הזוג נרצחו בדירתם. 

כשחזרה לקיבוץ המדמם לאחר 15 שבועות, לקחה איתה ענת את המצלמה שלה ותיעדה את ההרס והחורבן, אבל גם את שרידי החיים שנותרו בדירת בתה. כמי שלמדה צילום בצעירותה והתעסקה באמנות ובריפוי, הצפייה בחומרים גרמה לה לקבל את ההחלטה להפוך את הצילומים למיצב, כדי שאנשים יבינו מה קרה ולא ישכחו, אבל גם כדרך שלה להתמודד עם האובדן. ובעוד כל הדירות בשכונת הצעירים שנשרפו כליל סגורות לציבור, מעל זו של סיון היא מיקמה שלט: "המשפחה מזמינה להיכנס ולבקר בתוך הבית".

היום, היא אומרת, היא מרגישה שהיא כאן כדי לחיות את החיים של סיון. "חשוב לי שנשב עם הנכדים שעוד ייוולדו לנו ותמיד נדבר על סיון והיא תחיה בתוכנו". 

את המנה שבחרה להכין לזכרה נהגה להכין אמה של ענת, סבתא של סיון, שעלתה ממרוקו והייתה בשלנית מצוינת. זו מנה לא שגרתית, שלא לגמרי ברור מקורה. בביתו של כל אחד משבעת אחיה של ענת מכינים אותה בצורה מעט שונה, ולכל אחד מהנכדים הדרך שלו לאכול אותה. חלק אוהבים להכניס לרוטב קציצות, חלק ביצים, ויש מי שקודם מבשל ברוטב קציצות ולאחר שאלו חוסלו – מחזיר את המחבת לגז ומבשל בה גם ביצים. אבל סיון, מאז שהיתה ילדה קטנה אהבה לאכול את המנה רק עם ביצים ולהניח מעל אורז עם גרגרי תירס מתוקים.

הכנתם.ן? שתפו צילום של המנה בצירוף #place_at_the_table כדי לסייע בהנצחת זכרה שלסיון אלקבץ ז"ל.