אַלֵלְתׇה ברהנו נולדה באריתריאה (אז אתיופיה) ועלתה לישראל ב-1998 בהיותה בת 18. בבגרותה עבדה בבית החולים ברזילי ככוח עזר לאחיות, עד שב-2024 הגשימה סוף סוף את חלום הילדות שלה: לפתוח מסעדה אתיופית המבוססת על המתכונים של אמה סיגרגה וסבתה ממיט.
ניסים אביטבול גדל בסמטאות השוק הישן באשקלון. לאביו היה שם אטליז, ומאז שהוא זוכר את עצמו הוא הסתובב בקצבייה ובמסעדת הפועלים הסמוכה לה, "אצל קמילו". ב-2015 נסגרה אצל קמילו ונמכרה לאביטבול, שפתח על חורבותיה את "המפרום של יודיצ'ה", מסעדת תבשילים ביתית המקדשת את המטבח הטריפוליטאי ואת המטבח התוניסאי, שתי העדות שמהן מגיעים הוריו: יהודית (יודיצ'ה) הטריפוליטאית, וקלוד-עמוס התוניסאי. המטבחים, הדומים זה לזה והשונים זה מזה בדקויות, זלגו ביניהם במשפחה והפכו במפרום של יודיצ'ה למטבח עשיר אחד.
"המטבחון של עמוס זו המסעדה שאני הכי אוהב בעיר בפער", אומר ליאור רפאל. "לא רק שהאוכל בה מתוקשר מהלב של עמוס אל הצלחת, היא גם בדיוק מה שמסעדנות מהסוג הזה אמורה להיות: לחם ועבודה".
"יינות אילת היא האב הקולינרי של אילת פר אקסלנס", אומר ליאור רפאל. "כשאתה יושב שם בפנים, אתה נשאב לתפאורה הקרובה לעין – לשולחן, ליין על המדפים. אבל בזום אאוט אתה מבין, שמבנה התעשייה הישן הזה הוא בעצם מעין חממה מקומית, שהתוכן שלה משתנה בהתאם ליום ולאירוע: לפעמים מתקיימות בה הצגות של תיאטרון 'אלעד' האילתי, לפעמים זה ערב קולינרי של שף מתחלף, ולפעמים זו טעימת יינות בורגון שסגורה ומסוגרת רק לאלו שמוכנים להתמסר לדרך ארוכה.
פטיסרי צרפתי אמנם לא מדבר את שפת המדבר, אבל מה שבני הזוג בן סימון עושים בעיר כמו אילת הוא חלוצי . בלי כיסים עמוקים ובלי גב כלכלי של משקיעים, בעבודה סיזיפית, יומיומית ובלי פשרות, הם מוכרים קינוחים קלאסיים, מוקפדים, במקום שכמעט בלתי אפשרי לעשות בו את זה.
בבית עיבוד הפרי של נאות סמדר דואגים שאף פרי לא יושלך וכל הפחת הופך למיץ או לסיידר, ליין, לחטיפי אנרגיה, לסילאן, לממרחים, לשמן זית, לפירות מיובשים ואפילו לקוסמטיקה – מעגל שלם של גידול, ייצור ושיווק
במקום נמכרים שלושה סוגי טחינה: לבנה, מלאה ואדומה וכן מבחר רחב של חלבות, כגון חלבה עם שקדים, עם פולי קפה, עם שוקולד מריר ועוד. במשך שנים ייבא כאמל את השומשום מאתיופיה, אולם בשנים האחרונות, בשל מחסור שנוצר בעקבות המלחמה באתיופיה, הוא מייבא שומשום גם ממצרים. במקביל – ובהתאם למחקר המוקדש לטיפוח ופיתוח גידול שומשום בישראל – הוא מנסה לייצר את הטחינה מזנים מקומיים.
פנייה מהכביש לדרך עפר מובילה לחווה אורגנית רחבת ידיים, מלוא הטנא, שהוקמה לפני כ-40 שנה על ידי משפחתו של מנחם חילף, ובה מגדלים כ-320 מיני פירות.
בדרום הארץ, בתחום המועצה האזורית חורה, שוכנת חוות ואדי עתיר: הקהילה הבדואית בנגב יחד עם המעבדה הבינלאומית לקיימות הקימו חווה חקלאית בת קיימא, שמטרתה לשמר ידע בדואי מסורתי בשילוב היבטים קהילתיים, סביבתיים, טכנולוגיים וכלכליים.
"זורבה", בית האוכל של אסף ויינשטיין, ששוכן בלב שכונת מגורים בנתניה, מציג את אחת ממנות אוכל הרחוב המוצלחות והאהובות בישראל. בהתאם לכך, כמעט בכל שעות היום משתרך בכניסה תור לא קצר, וזמן ההמתנה – שנובע מהעובדה שוויינשטיין מרכיב בעצמו כל מנה ומנה לכל לקוח ברגע ההזמנה – עלול להיות ארוך.
