החיבה של הישראלים לשילוב שבין פיתות לבשר הפכה בשנים האחרונות לכמעט אובססיה לאומית, עם עשרות – אפילו מאות – דוכנים שפרושים מדן ועד אילת ומתחרים ביניהם בשלושה פרמטרים עיקריים: כמות הבשר (מבושל ומפורק או צלוי בגריל) שנכנסת לכל מנה, מיומנות ההרכבה של הפיתה, ואיכות ומקוריות התוספות. "זורבה", בית האוכל של אסף ויינשטיין, ששוכן בלב שכונת מגורים בנתניה, טוען בעקביות למקום הראשון בכל אחת משלוש הקטגוריות, ומציג את אחת ממנות אוכל הרחוב המוצלחות והאהובות בישראל. בהתאם לכך, כמעט בכל שעות היום משתרך בכניסה תור לא קצר, וזמן ההמתנה – שנובע מהעובדה שוויינשטיין מרכיב בעצמו כל מנה ומנה לכל לקוח ברגע ההזמנה – עלול להיות ארוך.

זמן ההמתנה עלול להתארך כאן. צילום: אמיר מנחם

"מנת הדגל היא האונטריב, שמבושל 17 שעות לפני שהוא עובר לצלייה נוספת על הפלאנצ'ה בטרם ייכנס לפיתה, בתוספת השחקנים שכבר הפכו לעמודי התווך של מטבח הרחוב הישראלי החדש – טחינה, עמבה, עגבניות, בצל ופלפל חריף צלויים, צ'ימיצ'ורי, שום קונפי וכמובן סחוג חריף במידה", אומר עמית אהרנסון. "המרכיבים כולם מוכרים לכאורה, אבל יכולות בניית הפיתה וכמות הבשר הכמעט בלתי נתפסת הופכות את המנה של 'זורבה' ליצירה נדירה – אמת מידה שעל פיה נשפטת כל פיתת בשר מקבילה. יש גם קבב טעים, כבדי עוף צלויים וגם פרגיות, ואם כבר צלחתם את התור אל תפספסו גם את הצ'חלטה – לביבת ירק טוניסאית פיקנטית ופריכה, שהיא המנה הראשונה המושלמת לפני הפיתה".