השפית נאיפה מולא עשתה את כל הדרך מירכא שבגליל המערבי לתל אביב, עם מסעדה ייחודית פרי יצירתה ובניצוחה: היא הבעלים, היא המשקיעה, היא השפית והיא המנהלת – אישה חריגה בעולם שנשלט על ידי גברים. נאמנה לתרבות האוכל הדרוזית שממנה באה ועליה גדלה, מולא מביאה את האוכל המסורתי-ביתי שהיא כה מחוברת אליו לזירה המסעדנית ומעניקה לו פרשנות אישית, עכשווית, אירופית, עם מנות דגל כמו שישברק בויאבז ומלפוף ברוטב דמי גלאס. נאיפה, יותר מהכל, היא מסעדה שמספרת את הסיפור של האישה שהיא נושאת את שמה: קצת כפר, קצת עיר, קצת המזרח התיכון, קצת הים התיכון.   

"בעיני, מה שנאיפה מולא עושה למטבח הדרוזי בכלל ולירכא בפרט, דומה למה שיהודה פוליקר עשה בשעתו למוזיקה היוונית בישראל", אומר רותם מימון. "נאיפה היא אישה אמיצה, שסללה את הדרך לא רק לבשלניות דרוזיות ולטבחים מהעדה, אלא גם לאנשים שבנו את עצמם בעשר אצבעות כנגד כל הסיכויים והדעות הקדומות. את האומץ של נאיפה טועמים בכל ביס בארוחה, שמתחילה עם פיתה דרוזית – לכאורה, אם כל הסטיגמות הדרוזיות – שמפצירה בסועד: עכשיו תשכח הכל ותתמסר. מי שמגיע בראש פתוח עשוי לעבור בגן שעשועים שמהדהד משהו שהכרנו קודם, אבל מעולם לא טעמנו אותו ככה. מנגד, מי שיחפש פה עוד מסעדה ערבית עם עלי גפן מגולגלים וסלט בורגול, עלול להתאכזב. תנו לה כבר פרס ישראל".