לאלדד שמואלי יש רזומה מכובד הן כטבח והן כאופה מוכשר. שתי האהבות האלה באות לידי ביטוי בנעה אפייה מקומית – מאפייה שיש לה מסעדה או אם תרצו, מסעדה עם מאפייה. בנעה (שנקראת על שם אמו), כמו ב"אלחנן תרבות לחם" שהוביל בעבר (שנקראה על שם אביו), לחמי המחמצת הם העניין, אבל לא רק הם. יש גם קרואסונים, כריכי קרואסון, פיצות, מאפי שמרים, טפאסים וסלטים. בכולם מרגישים את הנגיעה האישית של שמואלי: אוכל יצרי, שמוגש בסגנון פרי סטייל, צנוע אבל חכם. בשעות הערב, כשנעה הופכת מבית קפה למסעדה, מוגשות לשולחן מנות חלוקה גדולות, שיוצאות מהטאבון ומקיר האש שבמקום.

נועה אפייה מקומית (צילום: נועם פריסמן)

"אני אוהבת לבוא לנעה ולקנות חלות וכיכרות לחם גדולות ופציחות בהתפחה איטית במיוחד, שאפשר לרכוש בשלמותן או חצי כיכר. מהטאבון הענק יוצאים לא רק מאפים, אלא גם ירקות צלויים, דגים ופיצות משגעות, ובכולם יש נגיעה מקומית. למשל, קרואסון פלפלים חריפים, סלט קרעי לחם ששוחים בטחינה, פורל מהדן עם קרם חזרת שכיף לנגב אותו עם לחם, ובוסטוק פיסטוקים עם מי זהר, שהופכים את המאפה הצרפתי למזרח תיכוני. היינות כאן מגיעים היישר מהרי יהודה, שנופיהם נפרשים לעיני היושבים במרפסת הענקית שטבולה באוויר ההרים הצלול", אומרת מיכל חביביאן.

"תפריט הערב מציע לפתיחה שלל צלוחיות קטנות, שדי בהן כדי לספר את סיפורו של המטבח הישראלי – סלט פורל מקומי מעושן בתפוחי אדמה וחזרת; איקרה וסקורדליה; חציל שרוף עם בולגרית וזעתר; שלל חריפים וגם גבינת בושה מוקצפת עם דבש ופרי צלוי. המנות הגדולות יותר נעות בין ירקות עונתיים, שמקבלים טיפול מינימלי ומדויק, ועד עיקריות קלאסיות של בקר, עוף או דגים. שום דבר מתחכם או מודרני מדי – רק קלאסיקות שמתבססות על חומרי גלם מקומיים מעולים בטיפול מדויק", מוסיף עמית אהרנסון.