אחרי שבישל אוכל עילי במסעדת "מול ים" ובמסעדת השף התל אביבית שלו "גריג" שנסגרה, עידו פיינר העתיק את מגוריו מהעיר הגדולה לעמק חפר, לחלקת המשק החקלאי של זוגתו שי שבח, "קיימא בארותיים". כשהצטרף אל "רוברטה וינצ'י", שהוקמה ב-2016 בלב המושבה כרכור, הפך אותה ממסעדה איטלקית גנרית למסעדת פארם טו טייבל, שמתכתבת הן עם איטליה והן עם ישראל: למנות איטלקיות קלאסיות הוא מעניק לא מעט השפעות מקומיות, תוך שהוא עושה שימוש בתוצרת החקלאית המשפחתית, אבל לא רק בה. גם במסעדה נוספת שלו באזור, "עמק בראסרי", פיינר מתכתב עם מה שקורה בסביבת המסעדה ומתייחס למקום, לקהילה ולעונות השנה. כך, למשל, בתפריט של רוברטה וינצ'י אפשר למצוא פרשנות מקומית-אישית שלו לניוקי, המוגשים עם יוגורט כבשים חם, חסה צרובה, זעתר, שום ושמן זית; ריזוטו עלי גפן (בעונה); פוזילי חריימה; סלט עגבניות ובמיה ועוד.

חלל המסעדה, צילום: נועם פריסמן

"יש הרבה מסעדות איטלקיות משפחתיות בישראל, שמגישות מנות המתאימות כמעט לכל חך, אולם אין עוד מסעדה כמו רוברטה וינצ'י, שאפילו על פיצות עם בצק נפוליטני מניחה תוספות שהן כולן פרשנות מקומית (פיצה תפוח אדמה מדורה שהפכה לקלאסיקה, או פיצה עלי גפן עם לימון כבוש)", אומר רותם מימון. "הגבוה והנמוך מתערבלים כאן. לכן, זה לא מפתיע שילדים רואים בה את מסעדת הבית (יש בה פיצות קלאסיות, גדולות וכיפיות, ופסטות חלומיות) וההורים מאוהבים בה – המקום פשוט נותן להם אפשרות לצאת להרפתקה שלוקחת את המוכר ומשחקת בו, והתוצאה עדיין טעימה כמו של סבתא איטלקית שאין לכם".