ארכיון אסיף: עוגות סולת

את שמה, כך משערים, קיבלה עוגת רוואני לאחר שהאימפריה העותמאנית כבשה את העיר ירוואן, בירת ארמניה, במאה ה-16. לחלופין, נטען שהיא קרויה על שמו של משורר עותמאני שהיה ממונה על מטבח הסולטן.

"את עוגת הסולת הזאת שנקראת גאטו סאמול הכינו אצלנו בבית בתור עוגה זריזה, והגישו אותה באירועים חגיגיים וחגים, כמו מימונה", מספר השף עינב אזגורי

דחדח הוא קינוח חברוני פלסטיני עשוי מחומר גלם שנמצא בכל בית. הוא מסמל פשטות, ומוגש בחורף עם כוס תה חמה", מספרת מנאל איסמעיל, המתגוררת בחברון ובישראל.

עוגת הריסה נבכייה מגיעה מהעיר א-נַבֶּכּ, עיר סורית חשובה באזור הרי קלמון, רכס הרים גבוה המשתרע לאורכו של גבול סוריה-לבנון.

ספאא איברהים, בשלנית דרוזית המתגוררת ברמת גולן, היא נצר למשפחה ששורשיה נטועים עמוק בסוריה. גם העוגה שלה, הריסה במילוי קרם קשטה (או אשטה, שתי ההגיות נכונות) נדדה משם.

המתכון למנת הבסבוסה האיקונית של מסעדת מחניודה הגיע מאירית נבון, אמו של השף-שותף במסעדה אורי נבון, נצר למשפחה ירושלמית שורשית. "הבסבוסה שלנו היא אבן ירושלמית בצורת עוגה עם סירופ סוכר ומי הדרים, ריחות ילדוּת של סוף שבוע", אומר עליה אורי נבון.

מנת המאמונייה הסורית נחשבת לאבטיפוס של עוגת הבסבוסה. מסופר על המנה שהומצאה עבור הח'ליף אל-מאמון, שחלש על האימפריה המוסלמית במאה השמינית. לפי האגדה, ביקש הח'ליף מהשף שלו, שיכין לו מנה מהירה מהמצרכים שעמדו לרשותו. כתוצאה מכך נולדה מעין דייסת אורז או סולת (הגירסאות חלוקות), שספגה לתוכה גם סירופ סוכר לפני ההגשה.