טלוויזיה תיעודית, אוכל מקומי
התחלנו בשיח בהובלת העיתונאית הילה אלפרט. מסביב לשולחן ישבו אתי אנטה-שגב, מפיקה ועורכת טלוויזיה, מוזיקה ותרבות ישראלית וביניהם הדוקו-אוכל הראשון בישראל – ״גידי הולך לאכול'; הילה מדליה, מפיקה ובמאית קולנוע שעוסקת בימים אלו בהפקת דוקו-אוכל על מסורות מקומיות בחברה הערבית עבור ערוץ מכאן (مكان 33) בהנחיית ד״ר מוזנא בשארה; עופר עין גל, יוצר-במאי ועורך "אנחנו על המפית" ו"ליד המפית" עבור כאן 11; שחר סגל במאי, יוצר, איש עסקים ומסעדן, שותפו של אייל שני בקבוצת 'החברה הטובים'.
- אלפרט פתחה את השיח ודיברה על כך שבאמצע שנות ה-90 החלו להופיע בטפטופים ייצוגי האוכל על מסך הטלוויזיה הישראלי. בהתחלה היו אלה ״פינות״ בתוכניות שעסקו בצדדים הפחות רציניים של קולינריה. תהליך זה היה כרוך בכך שישראל למדה לחבק את העיסוק באינדיבידואל, שעד אז נחשב לא מספיק ראוי לשמש נושא לשיח במרחב הציבורי. זו הייתה תקופה בה התקיים שינוי גם בעולם המסעדנות, של יציאה ממסעדות הפועלים ומהמזנונים וכניסתו של הפיין-דיינינג.
- התוכנית 'גידי הולך לאכול' הייתה סדרת הדוקו-אוכל הראשונה בישראל. אתי אנטה-שגב סיפרה, שהמוטבציה ליצירת התוכנית לא הייתה האוכל עצמו אלא הרצון להכיר את האנשים שחיים בארץ הזו – דרך האוכל. לשאלתה של אלפרט על האם תחושת שליחות הייתה מעורבת בהפקת התכנית, ענתה אנטה-שגב כי ״דווקא בגלל שאנחנו (היוצרים) אנשים שהגיעו ממוזיקה, אנחנו מבינים את הכוח של החיבור של אנשים ממקומות שונים ומתרבויות שונות. לכן היה לנו חשוב לתת ייצוג למגוון תרבויות וזהויות בישראל.״
- שחר סגל דיבר על התוכנית 'אוכל למחשבה' בהנחייתו ובהנחיית אייל שני: ״בדומה למסעדות שלנו, הרעיון היה שהאוכל ישמש בעיקר אמצעי לשיח ולא מטרה״. לדבריו, ״הרעיון הזה יושב בדיוק בין הגאונות לשרלטנות של אייל. היכולת שלו לדבר ולבלבל את הצופה או הסועד שלא מבין אם מדובר על אוכל, על החיים, או על סקס״.
- הסדרה 'על המפית' התחילה את דרכה כתיעוד מסעדות בחוץ לארץ. עופר עין גל סיפר כי היה להם קשה מאוד לנסות ולהגדיר מה היא קולינריה מקומית בתוך ישראל, ולכן הם בחרו לצאת החוצה ולקבל פרספקטיבה: ״ביקשנו להגדיר קולינריה מקומית דרך השאלה של איך רואים אותה מבחוץ, ובפרט דרך אלו שהיגרו מישראל לחוץ לארץ״. הוא אומר. ״מאוחר יותר הבנו שיותר מעניין לדבר על קולינריה מקומית דווקא היכן שהיא מתקיימת, ולא היכן שהיא מהדהדת את מה שהיו רוצים לחשוב שהיא קולינריה מקומית״.
- לגבי השפעת היותה של ישראל מדינה קטנה על עשייה תיעודית מקומית עונה עין גל כי ״נקודת המבט האישית שלך הוא האופן שבו אתה יכול לחדש במקום כזה. את העונה הרביעית התחלנו לאחר מהומות מאי 2021, אז הייתה תחושה שהחברה שלנו על סף פירוק מוחלט. ניסינו להראות איך בצלחת הישראלית ממשיך דיאלוג, בעוד שבכל מקום אחר הדיאלוג ממשיך להחרב״.
- הילה מדליה, שעוסקת לראשונה בחייה המקצועיים בתעודה-קולינרית, טוענת שדרך האוכל ניתן להגיע לשיח על הנקודות הכי רגישות וכאובות של החברה שלנו. התכנית מבקשת לייצר גישה אל האנשים עצמם ואל הפרקטיקות הקשורות במטבח – אך גם לפוליטיקות הסבוכות שעולות מהן.
- סגל מוסיף – האוכל השתלט על הפריים-טיים באופן כמעט מגוחך. יש אינפלציה משוגעת של תכניות אוכל. לדבריו, זה מפני שישראל היא מקום שזקוק לנחמה. סגל מסכים עם האמירה שתיעוד בסוגת הדוקו-אוכל הוא עניין מאתגר בשל גודלה הקטן של ישראל (״גידי הולך לאכול? לאן הוא כבר יכול ללכת?״), ושאין מספיק נישות שעוד לא דיברו עליהן (״מלבד המטבח הפלסטיני, שזו נישה מאוד טעונה פוליטית״). כמו כן, סגל טוען שקיים דמיון בין האוכל הישראלי להייטק הישראלי – הוא מונע מחוצפה, תשוקה ואמביציה. זו, לטענתו, הזווית שממנה צריך לדבר על קולינריה מקומית.
- לגבי ההשוואה בין תעודה-קולינרית מקומית בישראל לבין אותו הז'אנר בנטפליקס, אומר סגל כי אין מה להשוות בין השווקים. הוא טוען שהנישה הקטנה של נטפליקס עדיין שווה את המאמץ, בעוד שהשוק המקומי הוא נישתי מידי.
- הפאנל מסכים שהמתחרה הבולט היום על תיעוד אוכל הם הרשתות החברתיות. בעזרתן, הציבור הרחב הופך במידה רבה למתעד העיקרי של תרבות האוכל, לטוב ולרע. אלפרט מוסיפה קושי שעולה מכך – הקושי ליצירת אוכל מקורי. הצפייה בעמודי בישול אחרים תקבע את החשיבה לטענתה, ותמסגר אותה. אלפרט ממליצה לאנשי ונשות אוכל לחפש את הקול האישי דווקא בעמודי אינסטגרם של עולמות אחרים – ריקוד, שירה וציור.
- בנוגע לחשיבות התיעוד הקולנועי טוענת מדליה (שהפיקה בין היתר את הסדרה התיעודית הפוליטית ״יומני אוסלו״), שלתעודה יש את הכוח להטמיע מסרים בתודעה הציבורית.
- הרגש הוא מה שמוביל ביצירת סרטים וסדרות. הוא מה שמחבר את הצופים אל הסיפור, הרגש יכול להיות גם צחוק ושמחה ולא חייב להיות עצב ובכי.
- על הדיון בהבדל שבין דוקו-אוכל לריאליטי אוכל, אלפרט מסכמת: בדוקו האוכל הוא כלי, ובריאליטי הוא המטרה.
על קצה המזלג: על תרבות אוכל מקומית בסושיאל מדיה
בחלקו השני של מושב הצהריים התנהלה שיחה בין אורן לוקסנבורג שף במקצועו, כיום יועץ התנהלות פיננסית למסעדות ומגיש הפודקאסט ״לדבר זה לא משמין״ ואיתמר אביב, מומחה לטיקטוק ומנכ"ל חברת toks, המתמחה ביצירת סרטוני טיקטוק עבור חברות ומותגים.
- לוקסנבורג מתחיל את השיחה בתיאור השימוש שלו בפודקאסט ככלי להעברת מסרים – פלטפורמה סלחנית יחסית לתוכן ארוך. במדיה הזאת, הצרכנים דווקא מעריכים את הירידה לפרטים הקטנים. עם זאת, היקף צרכני התוכן ההולך וגדל גורם לכך שכיום קשה יותר לתפוס את הקהל כשמדובר במסרים ארוכים. הרשתות החברתיות, וטיקטוק בראשן, נמצאות בראש מדד הפופולריות. טיקטוק מאפשר הגשת תוכן לקהל עצום מכל העולם, אבל הוא גם חסר סבלנות. התוכן בטיקטוק צריך להיות מהודק וקצר. הפלטפורמה מאפשרת גם תוכן ארוך יותר, אבל הקהל מצביע ברגליים (או באצבעות) – הוא רוצה תוכן קצר, קולע, מהיר וזמין.
- במהלך השיחה הציגו השניים את ״המדריך למשתמש החדש בטיקטוק", דרכו ביקשו לבאר כיצד יש להשתמש בטיקטוק על-מנת להעביר מסרים שמטרתם תיעוד, שימור וקידום מסורות מתוך תרבות האוכל המקומית.
- לתפיסתו של אביב, טיקטוק היא מתחרה של רשתות התוכן ולא של הרשתות החברתיות, כלומר היא שוות ערך לנטפליקס וערוץ 12 ולא לפייסבוק ולאינסטגרם. הוא הסביר שההבדל נובע קודם כל מהעובדה שהתוכן יכול להגיע לכולם, כלומר – בניגוד לרשתות החברתיות שמפרסמות את התוכן בקרב העוקבים של העמוד, טיקטוק מפרסם בקרב אלו שצפו, הגיבו, או אהבו תוכן דומה לזה שפורסם. אביב מרחיב ואומר שאמנם קיימת סביבו עננה שלילית, אבל טיקטוק הוא מרכז שמציע מגוון עצום של תכנים. לוקסנברג מחזק את הטענה ומספר שעבורו טיקטוק החליף מקורות לצריכת ידע והשכלה. ״ראיתי סרטון בטיקטוק״ זה ה״קראתי מאמר״ החדש.
- כיוצרים.ות, אחד האתגרים הגדולים הוא התחרות על תשומת הלב של הצופה. בטיקטוק התחרות היא מול כולם. בגלילה האינסופית בין סרטונים על היוצר.ת למשוך את הצופה בשניות הראשונות.
- מגוון התכנים בטיקטוק הוא אינסופי. אחת הדרכים למשוך קהל צופים קבוע, היא לספר את הסיפור ולחבר אותו לסיפור האישי של היוצר.ת. "האישי הוא האוניברסלי".
- טיקטוק מאפשר חשיפה עולמית אדירה. מתכונים שהופכים ויראליים בטיקטוק הופכים לטרנדים עולמיים. טרנד פסטת הפטה בטיקטוק אפילו גרם למחסור עולמי בפטה.
- אחד הטרנדים הגדולים שטיקטוק הביא איתו זה האותנטיות. בניגוד לאינסטגרם, בו הכל יפה ומשורטט, טיקטוק מציג רגעים אותנטיים, לא מבויימים מדי. ״זה בסדר אם נשפך קצת הרוטב בזמן שצילמתי, זה חלק מהעניין״. סרטון מלוטש מדי ירחיק את הצופה, שלא ירגיש חיבור.
- הסרטונים חייבים להבדיל בין עיקר לטפל. במתכון לא צריך להראות כל שלב. צריך לתת תמונה כללית, לכוון את הצופה, לתת השראה ולחשוף לעולמות חדשים.
- טרנדים בולטים בטיקטוק שניתן להצטרף אליהם: סרטוני מתכונים קצרים בני 30 שניות; טבעונות והתססות; שימור מזון; לחם מחמצת; #LOCAVORE (תזונה המבוססת על מזון מקומי בלבד); מיקרו-מקומיות (הצגת התרבות של אוכלוסיות שונות במדינה או מקומות שונים).
- טיקטוק הופך להיות מנוע חיפוש ויזואלי. בקרב צעירים, ובפרט דור ה-Z, טיקטוק הופך לברירת המחדל בחיפוש באינטרנט. בחודש דצמבר האחרון כתב גלובס בדק ומצא כי טיקטוק מציב אלטרנטיבה מוצלחת לגוגל (״במשך שבוע ניסינו להחליף את גוגל בטיקטוק, וזה עבד טוב משחשבנו״ / נבו טרבלסי, 17 בדצמבר 2022, גלובס).
- "Make TikTok Not Ads" – הסלוגן של טיקטוק מבהיר: אצלנו התוכן במרכז, ולכן השאיפה של היוצר.ת תהיה יצירת ערך תוכני לצופה. על היוצר.ת לשאול את עצמו.ה מה ייצור הזדהות ומה יכול להניע את הצופה לפעולה.
- לטיקטוק שפה משלו, והדרך הכי טובה להבין אותה זה להתחיל לצפות ולהבין ביחד עם האלגוריתם – מה עובד עבורכם, ואז פשוט לקפוץ למים ולהתחיל לצלם. הפידבק יהיה מיידי – בתוך יום תראו אם הסרטון מצליח או נכשל.
- צפינו ביחד בחמישה סרטונים של עמודים בולטים בטיקטוק המציגים תמות של אוכל ומקומיות. כל אחד מהסרטונים הציג סגנון שונה וייחודי והצליח – כל סרטון בדרכו – להעביר תוכן מעניין, מתומצת, קולע ומהיר. בעזרת ניתוח של הסרטונים, ריכזו השניים רשימה של מאפיינים להצלחת העברת מסרים בסרטוני טיקטוק:
- בעבר היינו רגילים לכך שלכל סיפור מורכב יש התחלה אמצע וסוף. בטיקטוק אין בכך צורך. הקצב דורש את מיקוד הסיפור לעיקר המסר, ולעתים קרובות הסיפור מתחיל מהסוף.
- מומלץ להציג ראשית כל את התוצאה הסופית בעת העלאת מתכון; להשתמש בסאונדים בולטים ומגרים ולערוך עם קאטים בולטים.
- במתכון טיקטוק אין מקום להעמקה ולכניסה לרזולוציות של כמויות או הוראות מיוחדות.
- בסרטון טיקטוק יש חשיבות מהותית לכריזמה של היוצר.ת, לאינטראקציה ולסאונד.
- הסרטון צריך להיות רציף, ללא עצירות או רגעים שקטים.
- אסופת סרטוני טיקטוק יכולה להתחבר לסיפור רחב יותר. לעיתים במבט מהיר הסרטון נראה שטותי או סתמי, אך היכרות עם הסיפור הרחב יכולה לחשוף רבדים נוספים.
- עם זאת, אחת המטרות העיקריות של טיקטוק היא בידור. לכן חשוב לזכור גם לסרטונים שטותיים יש מקום.
- טיקטוק יודע לזהות לפי הצילום, הטקסט והתגובות במה עוסקים הסרטונים. האלגוריתם יודע למי להפיץ את הסרטון, לפי תחומי עניין והרגלי צפייה.
- גם ליוצרים וליוצרות עם אהבה למילים ארוכות יש מקום בטיקטוק. אפשר למשל להקריא קטע על רקע סרטון, שיכול להתחבר באופן ישיר או עקיף לתוכן המלל. הפרדה בין מדיום הסאונד למדיום החזותי מקובלת ויכולה לייצר סרטוני טיקטוק טובים.