תערוכה יצירת אומנות

חלל הגלריה של אסיף שואף לקדם את השיח הקולינרי המקומי, והתערוכות והמיצבים המתחלפים בו חוקרים את הקשר בין אוכל להיסטוריה, אנתרופולוגיה, אמנות ועוד. המיצב המוצג כעת, "יצירת אוּמנוּת" (באוצרותן של מיכל אביתר וכרמל בר), מבקש לעסוק באינטראקציה המתחוללת שבין החומר, המסורת והטכניקה שיוצרת את הטעם המקומי.

לילינבלום 28, תל אביב-יפו. שעות פעילות: ימים א'-ה' בין השעות 17:00-09:00 וביום ו' 09:00-15:00

יצירת אוּמנוּת

  • תערוכה יצירת אומנות

    צילום: איתמר גינסבורג

האם הכנת מזון, בין אם מדובר ביין, גבינה או מעמול, היא בבחינת מלאכה כשאר המלאכות? אוּמנות היא מלאכת כפיים שמבצע אדם שהגיע למומחיות בתחומו. במהלך העבודה על פרויקט פסיפס – בו אנשי אוכל מרחבי הארץ בחרו מקומות המשקפים את הסצנה הקולינרית כאן ועכשיו – נתקלנו בעשרות בעלי ובעלות מלאכה מיומנים, שצברו אלפי שעות של שקילה, לישה, חיתוך, ערבוב וזילוף.

דרך הידיים הם לימדו אחרים ולמדו בעצמם, ועיצבו יחד את תרבות האוכל בישראל. אל הידיים מצטרפים גם כלי העבודה – המִרְדֶּה להוצאת הלחם מהתנור, צובטן המעמולים שדורש עדינות מהירה, ומזלג הטבילה שמסייע לשוקלטייר להטביע חותם אישי. כלי עבודה אלו ונוספים מוצבים בחלל הגלריה שלנו תחת השם "יצירת אוּמנוּת".

טעימה מתוך התערוכה

  • תערוכה יצירת אומנות

    צילום: איתמר גינזבורג

דבר האוצרות: כרמל בר ומיכל אביתר (סטודיו מ.ל.א)

חלקים מתוך פסיפס תרבות האוכל בישראל.

החיבורים בין מסורת וחדשנות, בין מקומי ובין-לאומי ובין חופש יצירתי ומגבלות השוק הם היוצרים מטבח ישראלי, מקורי ועכשווי. בכל חיבור של ידע, מיומנות, כלי עבודה וחומר גלם נוספת שכבה בתרבות האוכל שלנו. 

אומנותם של אנשי המקצוע – סוכני תרבות קולינריים בעלי חזון, נרכשת במשך אלפי שעות של ניסוי וטעייה, התבוננות ומגע בחומרי הגלם בעת שהם נובטים, נטחנים, מתבשלים ונאפים. 

ידיהם של אנשי המקצוע הן ידיים עדינות, חכמות, מחוספסות, חזקות או חלקות למשעי. הן שוקלות את המידה הנכונה, לוחצות בעוצמה הנכונה, מועכות, ממוללות ומגישות לסועדים באהבה את פרי עמלן. המיומנות להריח, לראות, לשמוע, למשש ולדעת לאחוז בכלי עבודה, כאילו היה המשך טבעי של גופם, היא שהופכת אותם למצוינים בתחומם.

כלי העבודה המוצגים בגלריה מהדהדים את רצונו של האדם להרחיב את גבולות הגוף והתנועה. הם מחוללי האינטראקציה שבין החומר, המסורת והטכניקה ובין "המעדן המקומי". כפות הידיים מגלמות את תנועת היוצר. תמונות המקום מכניסות אותנו אל המטבח שבו הכול מתלכד לכדי מנה אחת. כל אלה מונחים כפסיפס החוגג את תרבות האוכל בישראל כאן ועכשיו.

"פסיפס" הוא פרויקט מיוחד של אסיף שהושק במרץ 2024. במסגרת המיזם בוחרים מומחיות ומומחים מרחבי הארץ את המקומות המשקפים בעיניהם את תרבות האוכל בישראל כאן ועכשיו: מסעדות, בתי אוכל, דוכני אוכל רחוב, יקבים, מזקקות, מאפיות, מחלבות ומשקים אשר מדברים את שפת המקום, תורמים לתרבות האוכל המקומית ומקדמים אותה. למדריך המלא.

 

המחלבה הקטנה, קיבוץ גבעת חיים איחוד

את המקל המשמש למתיחת המוצרלה במחלבה הקטנה אפשר למצוא בקלות בטמבורייה הקרובה לביתכם, אבל השימוש בו ליצירת גבינת מוצרלה משובחת דורש מיומנות רבה. לשם כך, המקל ננעץ בגבן, הנתון במכל של מים רותחים שמרככים אותו, ומונף כשהגבן עליו – עד גובה הכתפיים. כך נעשית פעולת המתיחה, וחוזרים עליה שוב ושוב, עד שנוצרות רצועות ארוכות וגמישות של מוצרלה. מלבד כוח רב, נחוצה גם זהירות בעת עבודת המתיחה, כדי שלא להיכוות מהמים הרותחים.

  • מקל למתיחת המוצרלה, יצירת אומנות

    צילום: נועם פריסמן

באלינג׳רה, תל-אביב-יפו

הסִיפֶט (sifet) הוא מגש עגול הקלוע מקש ומיובא מאתיופיה. פַנְטָה פְּרָדָה, הבעלים של המסעדת באלינג׳רה, משתמשת בסיפט כדי להעביר את האינג׳רה מהמחבת ולצנן אותה. שלושה סיפטים משמשים אותה במקביל, כדי שהאינג׳רות לא יידבקו זו לזו כשהיא עורמת אותן זו על זו.

  • סיפט של מסעדת באלינג׳רה מתוך יתירת אומנות

    צילום: נועם פריסמן

פיצה אולה, עוספיה

המכתש והעלי משמשים את הזוג אמין ועולא מפיצה אולה לכתישת תבלינים לתערובת הבשר שממנה הם מייצרים נקניקים. את השום והבצל שהם מייבשים בעצמם בטאבון, הם כותשים עם פלפל שחור ועם עוד כמה מרכיבים סודיים. פעולת הכתישה דורשת כוח ודיוק, מעין ריקוד מוקפד בין היד, הכלי והתבלינים.

  • מתוך תערוכת יצירת אומנות

    צילום: איתמר גינזבורג

יקב עגור, עמק האלה

"גנב זכוכית" הוא כלי ששמו מעיד על תפקידו – "לגנוב" טעימה מהיין שבחבית ולמזוג אותה ישר אל הכוס, בדיוק כמו שעושים כבר שנים ביקב עגור. שמירת היין בתוך צינור הזכוכית מתאפשרת ביצירת ואקום על ידי חסימת הפתח העליון עם האגודל. כדי לשחרר את היין אל הכוס, יש להרים את האגודל מעלה.

  • גנב יין

    צילום: נועם פריסמן

מאפיית הלחם הבוכרי, תל-אביב-יפו

חותמת הלחם יוצרת עיטור במרכזו של הלחם הבוכרי המסורתי הגדול והעגול. השימוש בחותמת צריך להיעשות בעדינות רבה, כך גם מוטבעת דוגמת הפרח בבצק לפני הדבקתו על קירות התנור הגדול במאפיית לחם בוכרי.

  • חותמת לחם, תערוכה יצירת אומנות

    צילום: איתמר גינזבורג

מסעדת לונה, נצרת

באמצעות צובטן המעמולים סוגרים ומעצבים את הבצק הפריך בכ-40 צביטות עדינות, והן יוצרות עיטור בכל עוגייה. הצובטן, הייחודי לנצרת, משמר את המסורת השאמית. את הצובטן שלה קיבלה לונה זרייק, בעלת מסעדת לונא, מאִימה.

  • צובטן מעמולים, מסעדת לונא

    צילום: נועם פריסמן

איקה, תל-אביב-יפו

השוקולטיירית איקה כהן משתמשת במזלג הטבילה שלה כמעט בכל מגע בשוקולד – מטבילת פרלינים בשוקולד ועד עיטורים מורכבים. זהו כלי העבודה הכי חשוב לשוקולטייר, מעין המשך ישיר של היד. אופן ההחזקה של הכלי משקף את טביעת היד האישית של השוקולטייר.

  • מזלג לטבילת שוקלד של השוקולייטרית איקה כהן

    צילום: נועם פריסמן

רשטא, עין רפא

ברשטא שף ראנם ברהוד אוטם את כלי החימר בבצק ומכניס אותו לטאבון – לאפייה וחימום לפני ההגשה. כלי החימר מיוצר בחברון מאדמה מקומית ומתאים בגודלו למנת בשר אישית. כשהסועד חותך את הבצק, ניחוחות תבשיל הטלה בוקעים מהכלי וממלאים את חלל המסעדה.

  • כלי חימר לאפייה, מסעדת רשטא

    צילום: נועם פריסמן

מסעדת אל קלחה, תל-אביב-יפו

באמצעות הכלי להכנת הפלאפל, ממלא הבעלים של מסעדת אל קלחה, אחמד חט'ב (זיזו), את כדורי הפלאפל במחית בצל וצנוברים הייחודית למטבח הכוויתי. שחרור כדור הפלאפל לשמן הרותח נעשה בפעולת דחיפה עדינה באגודל יד שמאל.

  • כלי להכנת הפלאפל, מסעדת אל קאלחה

    צילום: נועם פריסמן

חגי והלחם, תל-אביב-יפו

לפני עשר שנים קיבל האופה חגי בן-יהודה, מהמאפייה חגי והלחם, את המִרְדֶּה' מתנה מחבר נגר. מאז כבר משמשות טכנולוגיות חדשות במאפייה, אבל המרדה תמיד עוזר לחלץ איזה לחם שנתקע בעומק התנור. מוט המרדה ארוך מאוד, לכן כל מי שעובד בסביבת האופה, צריך להיזהר שלא להיפגע ממנו.

  • חגי בן יהודה עם המרדה

    צילום: נועם פריסמן