רגע לפני עלות השחר, הימים במהלך צום הרמדאן מתחילים בארוחה מפסקת המכונה סוחור – יש שיגידו שמדובר באחד הרגעים הכי יפים בחודש הקדוש. הצלמים שורוק עזאיזה ועודיי יעיש יצאו לתעד ארוחות שונות בשכם ובנצרת.
בעיני מוסלמים ברחבי העולם הרמדאן נחשב לחודש החשוב ביותר בשנה. אלו ימים של חיבור פנימי, משפחתי וקהילתי, של היטהרות וראיית סבלו של האחר. הצום מתחיל לפני הזריחה ומסתיים בארוחה משפחתית גדולה עם רדת החשיכה. כפי שתיארה זאת מוזנא בשארה בכתבתה על הרמדאן, רבים עסוקים בתקופה זו בהחלפת מתכונים, בארוחות השוברות את הצום ונמשכות לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה ובעיקר במתוקים הנפלאים של לילות הרמדאן כמו הקטאייף.
הפעם באסיף, בחרנו להפנות זרקור דווקא אל תחילתו של היום, הנפתח בארוחת הסוחור: הארוחה המפסקת הנאכלת לפני הצום בכל בוקר, רגע לפני עלות השחר. הצלמים שורוק עזאיזה מנצרת ועודיי יעיש משכם יצאו לתעד משפחות ויחידים במהלך הסוחור, כאשר בחוץ עדיין חושך, הילדים הקטנים שחגגו עד מאוחר עודם ישנים והרחובות שקטים וריקים מאדם.
הערה: חלק מהמצולמים ביקשו שלא לציין את שם משפחתם.
זוג אחים בדרכים/ צילום: שורוק עזאיזה
"כמה דקות לפני הזריחה, זה הרגע הכי יפה. אנחנו מחכים לקריאת המואזין שמסמנת את הפסקת האכילה, ויש שתי דקות אחרונות ליהנות מסיגריה אחרונה לפני יום הצום הארוך", מתאר האדי, בן 27 מנצרת, את הרגעים שבין סיום ארוחת הסוחור לבין כניסת הצום.
האדי, העובד בשיפוצים, הוא הבן הבכור למשפחה מרובת ילדים. הוא מטפל בבני משפחתו מאז עזב אותם אביו כשהיה בן 8, ומגיל 14 אחראי על הפרנסה יחד עם אימו. אל עבודות השיפוצים מצטרף עכשיו גם אחיו הצעיר. בתקופת הרמדאן הם מקפידים לצאת מהבית לפני זריחת השמש ותחילת הצום. "ברמדאן יש יתרון גדול לעבודה מוקדם, ככה אתה עובד כשהרעב והחום עדיין לא משפיעים", הוא מסביר.
בדרך לאתר הבנייה הם עוצרים לאכול את מה שאימם ארזה להם: "בדרך כלל דברים בסיסיים, כמו לאבנה עם קצת שמן זית, ירקות, לחם וחלבה, שהיא חובה ברמדאן כי היא מפחיתה צמא וגם נותנת אנרגיה. גם משקה תמר הינדי אנחנו קונים רק ברמדאן, ובשאר השנה לא תמצא אותו בחנויות".
על הקושי לעבוד ולצום הם לא מתלוננים, להיפך, "אנחנו מברכים ומודים על זה שיש לנו עבודה כרגע. אנחנו צמים למרות העבודה הפיזית הקשה, כתודה לאללה שבזכותו אנחנו מצליחים להתפרנס ולפרנס את המשפחה".
בעל ואישה/ צילום: עודיי יעיש
לפני שוופא חליחל יוצא אל עבודתו במרפדיה בישראל, הוא עוזר לאשתו ההרה ומכין יחד איתה את ארוחת הסוחור במטבח ביתם שבשכם. הציפייה לתינוק החדש מרגשת אותו מאוד, אבל זו גם אחריות גדולה, הוא מדגיש, ולכן הוא חייב להמשיך לעבוד ולחסוך כסף גם בתקופת הרמדאן, למרות ההגבלות מצד הצבא הישראלי. "אנחנו לא בטוחים אם המחסום פתוח או לא ואם בכלל נצליח להגיע לעבודה. זה קשה, כי הפרנסה לא צפויה ולא בטוחה, אבל אללה נותן ברכה בכסף ברמדאן ואף אחד לא נשאר רעב", הוא אומר מתוך אמונה ותקווה.
בזמן שהוא מניח על השולחן ביצים, גבינות, ירקות טריים ותה חם, הוא מספר כי בימים רגילים הוא מקפיד לצאת מהבית מוקדם יותר, כדי להספיק לעשות את הדרך עד המחסום ולעבור אותו, דבר שלוקח זמן בגלל עומס הפועלים והבדיקות הביטחוניות. אבל בתקופת הרמדאן חשוב לו לפתוח את היום בסוחור לצד אשתו: "אנחנו אנשים דתיים", הוא מסביר, "והנביא אמר 'קומו לסוחור כי יש בו ברכה', אז חשוב לנו לא לפספס אותה".
אחרי שסיימו לאכול יחד ורגע לפני שייצא לדרכו, הוא מקווה שאללה יישמע את תפילותיו: "אומרים שהתפילות ברמדאן נענות. אני מתפלל כל יום שאשתי תעבור את הלידה בשלום, שהתינוק שלנו יגדל לעולם טוב יותר, ושיחיה שמח ובריא בעולם של שקט ושפע".
בחור צעיר בסדנה של אביו/ צילום: שורוק עזאיזה
לפני שעבד מתחיל את יום העבודה בסדנה לייצור ברזנטים של אביו, הוא מדליק את הגזייה כדי להכין ביצת עין עם המון שמן זית טוב לארוחת הסוחור. הוא יאכל אותה לצד לאבנה, אבוקדו וירקות טריים שהביא מהבית, "וכמובן תה נענע חם, שאי אפשר לאכול סוחור בלעדיו", הוא מוסיף.
עבד, בן 29 מנצרת, עובד עם אביו מגיל צעיר, וכך הוא עוזר לפרנס את המשפחה וגם חוסך קצת לבית שיבנה לעצמו ולמשפחתו העתידית. "אני אוהב את הסדנה הזו, אוהב שאני מכיר בה הכל ושהכל מסודר, בגלל זה אני מגיע לכאן מוקדם ומכין לי ולאבא שלי את ארוחת הסוחור במקום".
את יום העבודה הוא מעדיף להתחיל מיד אחרי הארוחה, כך שעד הצהריים הוא מסיים את רוב התחייבויותיו ויכול ללכת לנוח ולהשכיח קצת את הרעב. "אני מאוד אוהב את הזמן הזה ביום במהלך חודש רמדאן. אחרי תפילת השחר עוד ועוד אנשים מתחילים להגיע לחנויות ולמקומות העבודה שלהם, אתה שומע את הלחשושים שלהם, מברכים זה את זה בבוקר טוב ורמדאן כרים".
אימא ובן/ צילום: שורוק עזאיזה
בתקופת הרמדאן מתעוררת סוהייר בת ה-50 מנצרת מוקדם מאוד, כדי להכין לאחמד בנה את ארוחת הסוחור לפני שהוא יוצא ליום העבודה כפועל בניין. "הוא צריך כוח ואנרגיה בשביל להחזיק מעמד בעבודה קשה כל היום, לכן אני מכינה לו ארוחה קלה ממה שיש בבית, כמו ביצים, עיג'ה, לאבנה וירקות, אבל לא אוכל מבושל שיגרום לו לחזור לישון שוב", היא צוחקת. את הארוחה היא מגישה עם אבטיח צונן, "כי הוא מלא מים וסוכר ועוזר להפחית את הצמא", היא מסבירה, ותוהה איך יסתדרו בלי אבטיח כשהרמדאן יחול בחורף בעוד כמה שנים.
מאז התגרשה מבעלה לפני שנים מגדלת סוהייר את ששת ילדיה לבד ומתקיימת ממכירת אוכל ביתי, כך שהמטבח הצנוע שבו היא יושבת עם ילדיה לאכול הוא גם מקור פרנסתה.
זמן קצר אחרי ארוחת הסוחור היא מתחילה לעמול ולבשל עבור מי שהזמינו ממנה אוכל מוכן, כמו פטאייר וקובה שנוהגים לאכול בצאת הצום בתקופת הרמדאן, ויש להכינם זמן רב מראש. אבל לפני כן היא לוקחת רגע ליהנות מהשקט: "הרגע של קריאת המואזין הוא הרגע הכי יפה בימות הרמדאן, כאילו כל העולם שותק בשביל לשמוע את האדאן (הקריאה לתפילה)".
בחור צעיר בשוק של שכם/ צילום: עודיי יעיש
בכל יום בשלוש לפנות בוקר יוצא מוחמד אלאשקר, בן 25 משכם, אל המחסום, בדרך לעבודתו כפועל אצל קבלן שיפוצים מישראל. בחודש רמדאן המסלול שלו עובר דרך השוק, שם הוא יכול לקנות לחם חם מאחת המאפיות שנפתחות מוקדם כדי לספק לחם טרי לצמים.
כמי שאחראי על פרנסת אימו ואחיו, הוא מעדיף לאכול את ארוחת הסוחור בדרך כדי לא לבזבז זמן: "משהו קל, שאפשר ככה לאכול בידיים בלי צלחות ועניינים", הוא מסביר. הוא יגלה אם המחסום נפתח רק בבוקר, כשהוא כבר בדרכו. "היום שמעתי מהבחורים בשוק שהמחסומים סגורים ואין כניסה לארץ". הוא מספר בייאוש. "זה מקשה עלינו שאין פרנסה סדירה". הוא מסביר כי עליו לשלם חלק מהכנסותיו לאישור מעבר.
יחד עם חוסר היציבות, הדבר מקשה עליו מאוד לממן לימודים או לבנות בית ולתכנן את העתיד. "אם תשאלי את האנשים למה הם מתפללים ברמדאן, כולם יגידו שהם רוצים שקט. לא כסף, לא עושר, רק שקט ושנחיה כמו בני אדם חופשיים. שנוכל לעבוד, ללמוד ולחיות לפי מה שאנחנו רוצים ולא לפי מה שאנחנו מוכרחים", הוא אומר בקול מלא תקווה.
