בינואר 2021, במרחק נגיעה מאצטדיון הכדורגל "בלומפילד", פתחו מיכל בוטון ואנה שפירו את "עמיתה". בוטון ושפירו, שתי קונדיטוריות מוערכות, שעד אז הקריירה שלהן הייתה בתוך מטבחי מסעדות, הצמיחו בית מאפה מתוך שדות המוסכים, על הגבול שבין תל אביב ליפו. מקום שבעברו שימש כבית מרזח לקצונה הבריטית – קירות לבנים גג משולש וצוהר עגול, והיום קורא אליו תור ארוך של קונים.
ריח בצק חם וחמאה גונב את הנחיריים כשנכנסים למקום, והן מנחילות שם שפה חדשה בנראות ובשילובים שאינם דומים לשום מקום אחר. קשובות לעונות השנה הן נעות על ציר הזמן, ודולות ממנו קלסיקות מתפארת האפייה האוסטרו-הונגרית ששלטה במטבח המתהווה בארץ ישראל של ראשית המאה העשרים, לצד מאפים שהביאו איתם העולים מרחבי האימפריה הטורקית. הן אופות זיכרונות במתוק ובמלוח. בתוך מיני בצק מתחלפים מתחבא כל המגוון הייחודי הטמון בישראליות: מהמתבשל בסירי העדות למיניהן ועד ליומני מסע ממאפיות פריז או לונדון, שהכירו מקרוב. הן משלבות שחרור מחשבה עם עומק ודיוק, ובזמן הקצר שהמקום הזה קיים, שפירו ובוטון בראו מאפים שכבר עכשיו ברור שהם באו כדי להשפיע ולהישאר.

מאפים בעמיתה. צילום: נועם פריסמן

"מי שאכל שם מאפה גבינה ואנשובי, בורקס ארטישוק ירושלמי, עוגת מיסו בחושה או עוגה ורודה שבה חמצמצות ההיביסקוס מדגדגת שפתיים ולשון בדרכה למתיקות קרם הווניל המתחבא בתוך בצק שמרים – ימצא עצמו תקוע עם געגועים בפה. געגועים שרק אצלן יוכלו למצוא מרגוע", אומרת אלפרט.