חיים שלמים דיווש אמין עלו בעולם. רכוב על אופניים למד את כוחו של השקט ואיך להקשיב לגוף. הוא דיבר אל מערכת העיכול באורגנית, והכין לו ולמשפחה שלו נקניקים תוצרת בית. עד שפתח, עם אולה אשתו, פיצרייה בחצר הבית שלהם בעספיא – מקום נהדר שפתוח רק בימי שישי, מצוהריים עד ערב, ורק בהזמנה מראש. מין סוד קטן שהתמלא בקהל מהארץ ומחו"ל בכוחן של רשתות חברתיות והמלצות העוברות מפה לאוזן.
הפיצה לבית משפחת עלו מבוססת על בצק מחמצת שאמין רקח משלושה קמחים איטלקיים, ושאליהם מתווספים עוד שניים שהוא טוחן בעצמו. האפייה נעשית בטאבון עצים, כדי שהפיצה תספוג את העשן, כמו זה שספוג בזיכרון הנחיריים של אמין – ריח עצים בוערים ובצק חם שעלה מהטאבון שסבתא שלו הייתה בונה בעצמה מחישורי אופניים, טיט ותבן. התוספות על הפיצה (גבינות, אנשובי, בלסמי ושמן זית) גם הן מאיטליה.
"לצד ההתעקשות על יבוא מתקיים פה עולם מקביל שמתעקש על עשייה עצמית", אומרת אלפרט. "מהחממה הקטנה שבני הזוג בנו בחצר הבית מובאים עשבי התבלין, למשל פלפל חלפניו נהדר שמבעיר את הפה ובזיליקום לפסטו שמככב כמצע לפרוסות חציל וקישוא בפיצה הסיציליאנית. את הנקניקים, סלאמי ופפרוני, אמין מייצר במעשנה הביתית. הנקניקים עשויים תערובת של נתחי בקר, שהוא קונה אצל סאפי שבדליית אל-כרמל, 'קצב שמגדל את העדר שלו לבד', הוא מחדד. משם גם הבשר המשמש בפיצה המסחררת, המפגישה בין איטליה ללחמא עג'ון – מאפה שהביאו לכאן העות'מאנים וקיבל פרשנויות בכפרי הערבים והדרוזים בארץ".

הכנת פיצה, צילום: נועם פריסמן

אלכוהול לא מגישים במקום כי אולה דתייה. לקינוח היא מציעה עוגיות "זאראד" שהיא אופה עם אחותה הקטנה – עוגיות פריכות משמן זית עם קמח ושומשום, זרועות של תבלינים שרק לוחשים את הטעם שלהם בתוך בצק שכולו מופת למתיקות מתונה וטעם טוב. עוגיות שאוצרות בתוכן טעמים נשכחים של הילדות שידעה בין חמוקי הכרמל".