המאפייה המשפחתית הקטנה של טורפנדה ומוניר חסאן בעיר העתיקה של נצרת היא מאפייה עירונית מסורתית שתושבי העיר פוקדים בכל יום. יש הבאים להצטייד ולקנות פיתות רגילות עשויות קמח לבן או קמח מלא, פיתות טאבון שטוחות ורחבות, עוגיות קרקיש דקיקות, פריכות וממכרות, משובצות שומשום וזרעי ינסון (אניס), מקלות גריסיני מתפצחים, מעמולים ולחם חותם (עשוי בטכניקה קדומה על גבי אבן חרוצה מיוחדת) שקשה למצוא במקומות אחרים; אחרים עוצרים כאן בדרכם לבית הספר או לעבודה וקונים לעצמם מאפה פטאייר ממולא תרד בר, בצל וסומאק או גבינה ועלי זעתר טריים, מיני מנקיש, או פיתת טאבון מגולגלת ובתוכה מילוי מעשה ידיה של טורפנדה – חביתת ירק או תבשיל עולש מחוזקים ברוטב חריף, משיחת לבנה וזיתים, והכול מתוצרת בית.

לישת בצק במאפיית אלמשהדאוי. צילום: נועם פריסמן

"נצרת היא העיר שבה אפשר למצוא את המיטב של הקולינריה הפלסטינית, בעיקר משום שב-1948 הגיעו אליה פליטים רבים שהביאו איתם אליה את תתי-המטבחים הפלסטיניים ממג'דל, צפת והכפרים הערביים שאינם עוד, והפכו אותה למרכז תרבותי-קולינרי. בהיותה מאפייה מסורתית, 'אלמשהדאוי' היא המקום שמתאים ביותר להתחיל בו מסע טעימות בעיר", אומרת מוזנא בשארה.
"אין ביקור בעיר האהובה בלי עצירה לארוחת בוקר והצטיידות באלמשהדאוי, גם אם בהמשך היום צפויים לא מעט אירועים קולינריים אחרים", אומרת מיכל וקסמן. "עם קצת מזל אפשר לצפות בידיה החרוצות של טורפנדה לשות את הבצק שאין שני לו, שאותו היא מכינה בכל בוקר כבר שנים, ושממנו נוצר שלל המאפים הנמכרים במקום".
"יש הרבה מאפיות במגזר הערבי", מוסיף ארז קומרובסקי, "אבל ב'אלמשהדאוי' יש הרבה כבוד למסורת, והמאפייה היא מקדש של המסורת הזאת, יש בה מאפים ייחודיים וטובים שכבר לא רואים במקומות אחרים".